ברק, עובדים עניים, שכר מינימום, שמירה

איזה אושר, אהוד ברק חזר לפוליטיקה. לא רק זאת גם בוש נבחר לנשיא.

אני מקווה שמשהו מהאושר הזה מגיע גם לעובדים העניים המצויים בישראל. עוד שתי כתבות של רותי סיני בנושא פורסמו. האחת, מתעדת את מצבן של עובדות שנכנסו לשוק העבודה לאחר הקיצוץ המסיבי בהבטחת הכנסה. בואו נאמר שמצבן לא מזהיר. בכתבה השנייה מסופר על עובדי רשות העתיקות אשר מפוטרים כיון שאין את הסכום הענק של 20 מיליון שקל. זה בערך שני שליש ממה שאמור לקבל אלי יונס, באותה הקצאת מניות זכורה לשמצה.~

הדיון הציבורי בנוגע להעלאת שכר המינימום תופס תאוצה. עודד טירה כתב מאמר בנושא השבוע בידיעות אחרונות, כרגיל הוא נגד, כמו גם נחמיה שטרסלר. מעניין ששניהם נזכרים שלא אוכפים בארץ גם את שכר המינימום הנוכחי, אם הייתם ישרים התביעה לאכיפת חוקי העבודה (בכלל) הייתה צריכה לבוא מכם אבירי השוק החופשי גם בלי קשר לויכוח הקשור להעלאתו של שכר המינימום. למשל, טירה כותב את המשפט הבא: ” אחת הבעיות המרכזיות היא רמה נמוכה של ציות לחוק שכר מינימום בקרב החברות הלא מאורגנות. עובדה זו מעידה כי רמת שכר המינימום כיום אף גבוהה מידי, ונמצאת מעבר לרמת השכר של עובדים בלתי מיומנים שהמשק מסוגל לשלם בשל התחרות בעולם. כל העלאה של שכר המינימום רק תחריף את הבעיה ותגביר את אי הציות” (עודד טירה, מגזין ממון 2/11/2004).  מכך נובע שמה שקובע התנהגותם של תעשיינים ואחרים אינו החוק של המדינה אלא איזה וורסיה מעוותת של חוקי השוק. אי תשלום שכר המינימום מוכיח, לפי טעמו, את העובדה שהשכר גבוה מידי, ולא שחבריו הם סתם עבריינים, ממש טיעון מוזר. בואו נחשוב, עברתי באור אדום, עוצר אותי שוטר ואני אומר שזה שיש במקום הזה רמזור מוכיח שהוא לא היה צריך להיות שם, כי אילו הוא לא היה שם לא הייתי עובר באור אדום ואז לא הייתי עובר עבירה.

הבעיה שלי עם התעשיינים היא שכל הפעולות שהם מציעים באות להטיב עימם בראש ובראשונה, אחר כך, אולי, הם ייאותו בטובם לשמור על החוק ולהטיב עם העובדים. תגידו, לא כל התעשיינים, נכון לא כולם, אבל כאשר זה העומד בראשם טוען טיעונים המצדיקים עבירות על החוק אני מתקשה לא להכליל.

כדי שלא תחשבו שאני לא עוקב אחרי דברי טעם של מעסיקים הנה דברים של מנכ”ל פלקון-ביטחון היוצא כנגד העושק של חברות השמירה את עובדיהן: ” חשוב להבהיר כי קיימת גם דרך אחרת, דרך שבה חברות השמירה לא תנהגנה כקלגסי עבדים, דרך שבה השומרים לא יהיו עוד “כלבי שמירה”- אך גם לא ייפגע האינטרס הכלכלי של העסק הצרכני” (רמי פוירמן, בואו נשים קץ לעבדות, מגזין ממון 2/11/2004). הטענה המרכזית במאמר היא נגד המשתמשים בשרותי השמירה אשר אינם דואגים שהעובדים של חברת השמירה יקבלו את המגיע להם, גם באמצעות מעקב וגם באמצעות סעיפים בחוזה. כמו כן מייעץ המנכ”ל לעובדי השמירה לתבוע את זכויותיהם בבתיי הדין לעבודה. מה שחסר לי במאמר תביעה בלתי מתפשרת לשמירה על החוק, ויותר, מחברות השמירה עצמן.