בשורת האדמו"ר
אז זהו זה העתיד, פניה החדשות של הדמוקרטיה הישראלית, אוטוריטר טלגני אפוף ענני קלישאות. בסוף השבוע פורסם התקנון שהגיש מנהיג מפלגת “יש עתיד” לרשם המפלגות. על פי התקנון, המזכיר את תקנוני מפלגות השלטון בצפון קוריאה וזימבבואה, המנהיג, יאיר לפיד, יזכה לשליטה כמעט מוחלטת במפלגה עד תום הכנסת ה-20. יושב הראש יקבע בלעדית את רשימת המועמדים לכנסת ואת סדר שיבוצם, הוא יחליט מי כלול בהנהגת המפלגה וישבץ את כל בעלי התפקידים בה. ובמקרה שחלילה תתגלע מחלוקת במפלגה, דעתו של המנהיג היא שתכריע. בקיצור, מלבד נשימה ושיעול, כל פעולה אחרת של חבר מפלגה לא תיעשה ללא אישור המנהיג. הבן ממשיך את מורשת האב ולומד את לקחיו.

מהתקנון אנחנו למדים שלמפלגה יש מייסדים, מעגל מצומצם של אוהדים ומעריצים נאמנים. אבל המנהיג החשדן אינו שש לסמוך על זרים. כמו בארגוני פשע, רק קשרי דם מבטיחים נאמנות מליאה. לכן צורפו האם, הרעיה והבן לרשימת המייסדים, וגם המאפרת ומאמן הקרטה האישי. ויש עוד כמה חברים אישיים, שכן המנהיג הוא איש רעים להתרועע. אחד מהמעריצים, המשורר רוני סומק, שלא ברור האם תודעתו הייתה צלולה לחלוטין בעת ראיון עיתונאי שבו הסביר שהצטרף ללפיד כיוון ש”הוא יהיה פה לילדי המקרר הריק”, ושליאיר “יש טונות של רגישות להבין את הדברים האלה”.
זה האיש וזה העתיד, כך נראית בשורת הישראליות החילונית, הליברלית והדמוקרטית. כמה אירוני שהחילוניות הבורגנית והחלולה הזו, דומה דמיון כמעט מלא לאויב שעליו הכריזה מלחמה – המפלגות החרדיות. מפלגות אנטי דמוקרטיות במבניהן המצייתות להוראות האדמו”ר. אולם למען האמת, ההשוואה הזו עושה עוול לפלורליזם המוסדי של המפלגות החרדיות, אצלן לפחות קיימת הפרדה בין הסמכות הרוחנית לבין השליחים הפוליטיים הנהנים מעצמאות מסוימת, עצמאות שחברי הכנסת של מפלגת האדמו”ר החילוני לא ייהנו ממנה.
ובעיתון גם כתוב שלקש והגבבה שמקריא מהטלפרומפטר קים ג’ונג איל הישראלי יצביעו בערך עשרה מנדטים. מאות אלפי מצביעים שיוכיחו שוב שאינפנטיליות ובורות פוליטית יכולים להסתתר היטב מאחרי מעטה דק המתחזה לרציונאליות שפויה.


