דיור ציבורי או טיהור אזורי

עיריית תל אביב-יפו היא העירייה העשירה בארץ. יש לה המון בניינים וקרקעות שהיא יכולה, אם תרצה בכך, להפנות לשיפור מצבם של תושביה. אבל היא לא רוצה. יש לה רצונות אחרים. עיריית תל אביב-יפו או ליתר דיוק: חברי קואליציית חולדאי, רוצים עיר לעשירים בעיקר ולעשירים לייט, כי זה כיף שעיר שלמה תהפוך לחוג הסילון של ישראל.

יש בזה גם היגיון, הרי כל תשתיות התרבות מיועדות לאותו חוג מצומצם שמקבל הטבות כמו תזמורות ואופרה ישראלית, תיאטראות ממומנים כמו שצריך, ספריות עירוניות מושקעות – אמנם לא בקריית שלום אבל כן בגן לוינסקי, כי זה מצטלם טוב לדימוי של עיר קוסמופוליטית. בתקציב העירוני מימנו את זה מסעיף צביעות.

בוועדת הכספים האחרונה בה השתתפתי נידונו מספר סוגיות חשובות, בעלות השפעה על מי יגור בעיר הזאת או מי יוכל לגור בעיר הזאת. העירייה החליטה, אחרי תקופה ארוכה שבה הואשמה בדחיקת לא עשירים מהעיר, לשנות תדמית. אז אחרי ישיבות שנעשו עם נוגעים בדבר, כולל מספר אנשי קואליציה ו”מומחים” לג’נטריפיקציה מהשטח, הוחלט כי לא יעשה שינוי בדבר מדיניות השיכון אלא שוב יופעל הסעיף התקציבי הלא נכון והפעם סעיף דיור בר השגה לעשירונים הגבוהים. בכך הוכיח חולדאי כי חזון עיר לעשירים בלבד לא מש ממוחו הקודח.

הקרקעות העירוניות בשכונות הדרום, על פי עיריית תל אביב, יופנו לאוכלוסיה אשר אינה נמנית על המעמד הסוציו-אקונומי המאכלס עדיין את שכונות הדרום. דרושה עזות מצח מיוחדת לנופף בדיור בר השגה ובאותה נשימה לקבוע כי דיור זה ייועד למשתכרים מעל 12,000 שקל בחודש. המשמעות הברורה היא שתושבי דרום העיר, שסבלו במשך שנים מנחת זרועה של העירייה הכי רעה ואכזרית בישראל, ימצאו את עצמם ניצבים מול בניינים חדשים עם אוכלוסייה חדשה, אליהם לא יוכלו להיכנס. אנדרומדה לעניות.

תושבי הדרום, בניגוד לערביי יפו, עדיין אינם זוכים להכרה על-ידי העירייה. ולכן, בעוד ערביי יפו זוכים לפירורים משולחנו של חולדאי, מתושבי הדרום נמנעים אף אותם פירורים.

חולדאי ושר השיכון אטיאס, בין האחראים למחירי הדיור הגואים ולכמות הרבה של מחוסרי הדיור כאן, כנראה חולקים את אותו יועץ תקשורת עלוב שהמליץ להם על שיטת דרוס כפי יכולתך, עם חיוך והרבה יח”צנות תקשורתית.

השיטה מבוססת על כך שיש להתמיד במדיניות הדיכוי/גירוש, ומדי רבעון או שנתון לצאת בקמפיין עם סלוגן מפוצץ ובלי תוכן משמעותי. אטיאס הוא בלון תקשורתי שפונק על-ידי התקשורת, הרבה מעבר למימדיו, כמו חולדאי. אותה תקשורת שמתעלמת בעקביות מהתעמרותה של עיריית תל אביב בתושביה ואת היותה עירייה בעלת התנהגות של תאגיד מסחרי ומן הירודים שבהם.

התנהלותה של עיריית תל אביב מזכירה במידה רבה את התנהלות הקונגלומרטים הגרועים ביותר אשר בלהטוטנות יח”צנית וגימיקים שיווקיים מנסים להסוות את טיבם האמיתי. תוכנית לדיור בר השגה בנוסח עיריית תל אביב הוא דוגמה מצוינת לטיהור בר השגה.

ההתנהלות הדורסנית של עיריית תל אביב יפו בכל התחומים הגדישה את הסאה עבור תושבים רבים בעיר. כאשר רון חולדאי מניח כי כל עיר רוצה תושבים מהעשירונים הגבוהים, נשאלת השאלה מאיזה קיבוץ קיבל את תפיסת העולם הזאת? ומה עושים בחולדה עם קשישים ואנשים לא יצרניים, מכניסים לקייאק ומשיטים אותם בים המלח לראות מה יקרה כשיגיעו לשטח של משפחת עופר?

קיבוץ חולדה ידוע כקיבוץ לא יצרני אשר אף עמד בפני פשיטת רגל מספר פעמים, זאת למרות מיקומו האטרקטיבי במרכז הארץ. השאלה הנשאלת היא מהם הקריטריונים לבן ממשיך בקיבוץ חולדה, והאם יש מצב שתושבי העיר תל אביב יפו יפנו בתחינה לפרנסי הקיבוץ הכושל לשאוב חזרה לחיקם את רון נזק חולדאי. אני בטוחה כי נמצא לא מעט אמנים שיסכימו לפזם שיר לכת ברוך שפטרנו מעולו של זה או איזושהי בלדה לחוזר לקיבוץ.

רק שלא ישוב.

הכותבת היא חברת מועצת העיר תל אביב יפו מטעם סיעת עיר לכולנו ומנכ”לית הקשת הדמוקרטית המזרחית. תושבת קרית שלום בדרום תל אביב. למאמרים נוספים של יעל בן יפת