• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

"האיחוד האירופאי" מציק לאיגודים השבדים

עמי וטורי

ב-18 בדצמבר 2007 נתן בית הדין של “האיחוד האירופאי” את פסק הדין הסופי שלו במה שנודע כ”פרשת ווקסהולם” . לפסק הדין יכולה הייתה להיות השפעה על המשך קיומו של מודל שוק העבודה הסקנדינבי או לחילופין על המשך חברותן של ארצות סקנדינביה ב”איחוד האירופאי”. מה שהתקבל בסופו של דבר הוא סוג של פשרה בין עמדת האיגודים המקצועיים האירופאים בכלל והסקנדינביים בפרט ובין עמדתם של גורמי ימין כלכלי באיחוד האירופאי. קשה לומר שפסק הדין יגביר את הפופולאריות הנמוכה של האיחוד האירופאי בשבדיה ובשאר ארצות סקנדינביה. מספר פוליטיקאים סקנדינביים כבר הספיקו להתבטא כלפיו בחריפות מרובה. מאידך נזקו עבור ההסדרים הקיימים בשוק העבודה הסקנדינבי שולי מאוד.

תחילה הסבר.

לאיגודים המקצועיים בשבדיה, נורבגיה, דנמרק ופינלנד זכות שביתה מתירנית מאוד.

איגוד מקצועי רשאי לקיים:

א-     שביתה מוגנת כנגד מעסיק מסוים בשעה שפג תוקף ההסכם הקיבוצי או סעיף בהסכם הקיבוצי עימו או שאין עימו הסכם קיבוצי ובלבד שיש חברי איגוד בקרב עובדיו של אותו מעסיק. במידה והמעסיק הינו המדינה ניתן לקיים כנגדו שביתה על כל נושא שהינו כלכלי באופיו. ניתן גם לקיים שביתה בזמן שההסכם קיבוצי בתוקף על נושאים שההסכם הקיבוצי אינו מיחס אליהם.

ב-      שביתת סולידאריות מוגנת שאינה מוגבלת לא בהקפה ולא במשכה עם כל קבוצת עובדים המקיימת שביתה מוגנת בתחומי המדינה. ניתן לקיים שביתת סולידאריות גם עם שביתה מוגנת מחוץ למדינה ובלבד שיש זיקה מסוימת בין השביתה בחו”ל והשביתה בתחומי המדינה הסקנדינבית. גם שביתה לא מוגנת במדינה שאינה מכבדת את זכות השביתה יכולה להוות עילה לשביתת סולידאריות מוגנת בתחומי ארצות סקנדינביה.

ג-       מעסיק מקומי או זר שאין לא הסכם קיבוצי החל על כלל עובדיו בארץ סקנדינבית עם איגוד מקצועי סקנדינבי משמעותי חשוף לפעולת חרם מצד כל איגוד סקנדינבי. חרם שמטרותיו יכולות להיות שיפור תנאי השכר והעבודה במקום או אילוצו של המעסיק לחתום על הסכם קיבוצי עם האיגוד המחרים. חרם זה יכול להתקיים אפילו אם אין אף חבר איגוד אצל המעסיק המוחרם. המשמעות של חרם הינה שעובדי מעסיקים אחרים יסרבו לבצע שירותים עבור המעסיק המוחרם והדבר יחשב להם כאקט של שביתה מוגנת.

בעת שביתה מוגנת בארצות סקנדינביה אסור לפטר את העובד השובת, אסור לגייס עובדים מחליפים במקום העובדים השובתים ולא ניתן לתבוע תביעת נזיקין את העובדים השובתים. גם בשביתה לא מוגנת שהוכרזה ע”י איגוד לא ניתן לתבוע נזיקין את העובדים השובתים אלא רק לתבוע מהאיגוד שישלם את הקנס שעליו הוסכם במסגרת ההסכם הקיבוצי שהופר. אפילו שביתה “ספונטאנית” שלא הוכרזה ע”י האיגוד אינה חשופה לתביעות נזיקין מעבר לסכום סמלי.

ב”פרשת ווקוסהולם” הועמדו בפעם הראשונה עקרונות אלו במבחן מול תקנות “חופש הסחר בשירותים” של האיחוד האירופאי. ה”חופש לסחור בשירותים” פירושו שלצד עובדים הבאים כיחידים לעבוד בתחומי מדינה כלשהי ולצד העובדים המקומיים מתפתח סוג שלישי של עובדים “”posted workers כלומר “עובדים מוצבים”. אלו יכולים להיות למשל עובדיה הפולנים של חברת ניקיון פולנית המוצבים בגרמניה לצורך ביצוע “פרויקט זמני” של עבודת ניקיון. נכון הוא שהעובדים הנ”ל יכולים בכל רגע לעזוב את החברה שהציבה אותם בגרמניה ולחפש מתוקף מעמדם כאזרחי האיחוד עבודה בגרמניה לפי תנאי העבודה המקובלים בגרמניה. אולם עדיין קיימת פה פרצה שנוצלה לצורך העסקת עובדים מהחברות החדשות באיחוד האירופאי בתחומי המדינות הוותיקות  תמורת שכר זעום.

בווקסהולם (עיירה מצפון לשטוקהולם) ניסתה חברה לטבית שזכתה במכרז לשיפוץ בית ספר לבצע תרגיל זה והוחרמה ע”י איגוד עובדי ענף הבניין השבדי ואיגוד עובדי ענף החשמל השבדי. להגנתה טענה החברה כי היא כבר חתומה על הסכם קיבוצי עם איגוד מקצועי לטבי. כמו כן בעקבות החרם הועלה שכרם של העובדים עד לרמה המהווה את שכר המינימום בהסכמים הקיבוציים בענף הבניין שהוא כ 11 אירו לשעה לא כולל תשלומי מעסיק. (בארצות סקנדינביה נקבע שכר המינימום ע”י הסכמים קיבוצים הקובעים את הנורמות גם למי שאינו מכוסה על ידם כתוצאה מחששם של מעסיקים לעמוד בפני חרם.) האיגודים המקצועיים השבדים לא הסתפקו בצעדים אלו ודרשו שהחברה הלטבית תחתום עימם על הסכם קיבוצי. כתוצאה מהמשך החרם החברה הלטבית פשטה את הרגל אך לפני כן הוגשה בשמה תביעה כנגד איגוד פועלי ענף הבניין השבדי תביעה שבית הדין השבדי סרב לטפל בה והפנה אותה אל בית המשפט של האיחוד האירופאי. (עוד פרטים מופעים במאמר בהעוקץ מה 7.10.2005) .

במאי 2007 פורסמו פרטים ראשונים על פסק הדין המתגבש ומהם עלה שבית הדין האירופאי מכיר בזכותם העקרונית של האיגודים המקצועיים בשבדיה (ובעצם בכל סקנדינביה) להחרים בנסיבות מסוימות חברות זרות המציבות בשבדיה באופן זמני עובדים ממדינה אחרת. אולם כאמור פסק הדין הסופי שפורסם כעת אינו נותן ניצחון ברור לאף צד.

לפי פסק הדין מותר לאיגודים המקצועיים בשבדיה להחרים חברה זרה המציבה בשבדיה באופן זמני עובדים ממדינה אחרת באיחוד האירופאי בתנאי שמתקיים אחד משני התנאים הבאים : א- החברה משלמת לעובדיה בשבדיה שכר הנמוך מהשכר המינימאלי המקובל בענף. ב- החברה אינה חתומה על הסכם קיבוצי עם אף איגוד מקצועי אחר באיחוד האירופאי.

אם החברה משלמת לעובדיה שכר העולה על השכר המינימאלי המקובל בענף בשבדיה ובנוסף חתומה על הסכם קיבוצי עם איגוד מקצועי באיחוד אפילו אם אין מדובר באיגוד שוודי חרם כלפיה יחשב כאקט של שביתה לא מוגנת. ברור מפסק הדין שאין שום ערעור על זכותם של האיגודים השבדים להפעיל את כל האמצעים העומדים לראשותם כולל חרם ושביתת סולידאריות כלפי מעסיקים שבדים או זרים הפועלים בשבדיה על בסיס קבוע.  האיגודים המקצועיים חופשיים גם לצרף חברים מהחברות המבצעות הצבה זמנית ואז כאמור ניתן יהיה להפעיל מולן שביתת סולידאריות.  

למרות זאת פסק הדין נתפס בשבדיה כהתנכלות למודל הסקנדינבי. ממשלת המרכז ימין נתבעת ע”י ה LO (פדרציית האיגודים המקצועיים הגדולה בשבדיה) לעמוד מאחורי מחויבותה הרטורית למודל שוק העבודה השבדי ולחוקק חוקים שינטרלו את המגבלה שהטיל האיחוד האירופאי על האיגודים השבדים. אי ביצוע של חקיקה מסוג זה צפוי לפגוע פגיעה נוספת בפופולאריות של ממשלת המרכז ימין שכרגע נהנית בסקרים מתמיכתם של 38% מהבוחרים לעומת 57% לגוש השמאל (47% תמיכה למפלגה הסוציאל דמוקרטית לבדה).    

כנראה שיעניין אותך גם: