הזכות האזרחית להון התחלתי

המאמר של נתן מאתמול על מס עיזבון משתלב בדיון רחב יותר המתנהל בימים אלה בכמה מדינות אודות מס עיזבון ומס ירושה ורעיון מרכזי אחר שמכונה Citizen Stake שמתייחס לחלקו של האזרח בנכסים הכלכליים החברתיים המשותפים. דיון מעניין כזה נערך בספר שיצא לפני מספר חודשים בשם “The Citizen`s Stake” ספר שערכו , Will Paxton, Stuart White, Dominic Maxwell וויט הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת אוקספורד ופקסטון ומקסוול הם חוקרים במכון לחקר מדיניות חברתית בלונדון.

אחד המאמרים בקובץ הזה עוסק בעמדות של אזרחים בריטיים אודות מס ירושה וניסיון לבחון האם אנשים משנים את עמדותיהם לאחר שמוצגים בפניהם נימוקים מפורטים בעד ונגד המס. אגב בבריטניה קיים מס ירושה שחל על מי שמוריש סכום של 263,000 פאונד ומעלה.

אז אם לחזור למאמר של נתן ולמציאות הישראלית הנה ארבעה טיעונים מרכזיים שמציג סטיוארט וויט המצדדים במס ירושה ואני מוסיף אחד נוסף.

1. טיעון ההתחלה ההוגנת, עושר שמגיע באמצעות ירושה מחולק באופן בלתי שוויוני. העושר שאנשים מקבלים בירושה מעניק להם יתרון בלתי הוגן והזדמנויות שאין לאנשים אחרים.  על מנת להבטיח שכל אדם צעיר יזכה לנקודת פתיחה הוגנת יש להטיל מס ירושה ולהשתמש בכסף הזה על מנת להעניק לצעירות וצעירים סכום משמעותי להתחיל את חייהם.

2. טיעון “נקודת המבט של אלה שנמצאים בתחתית הסולם החברתי כלכלי” – יש לא מעט אנשים שאינם מקבלים דבר בירושה. אם כל אחד מאיתנו יעמיד את עצמו במקומם ויחשוב מה המשמעות המעשית שלא לקבל דבר בעוד אחרים מקבלים בירושה עושר רב, האם אתה באמת יכול לומר שהמערכת הזו הוגנת? זה בפירוש מצב לא הוגן שיכול להפוך הוגן יותר באמצעות מס ירושה.

3. טיעון ה”פשוט לא מגיע להם” –  במערכת הקיימת של חוקי ירושה, אנשים שתרומתם לחברה זעומה יחסית זוכים למעמד מבוסס ונוחות כלכלית, בעוד שאנשים התורמים תרומה משמעותית לחברה  אינם זוכים לשום ירושה. כך שהמערכת מחלישה את הקשר בין עושר לבין זכאות מוסרית.

4. טיען הערכים משפחתיים – תחת המערכת הנוכחית של חוקי ירושה, אנשים סומכים על משפחה וחברים לקבלת ירושה. זה יכול לגרום למתח וללחצים על בני משפחה להוריש את רכושם, כמו כן לגרום לבני משפחה לאיים על אחרים שהם לא יותירו להם ירושה.

5. כאן אני רוצה להוסיף טיעון נוסף שלי המתייחס לטענה הנפוצה האומרת שמס ירושה הוא בעצם “מיסוי כפול” ולכן הוא אינו הוגן. ראשית מיסוי כפול אינו דבר חריג בתרבות המיסים שלנו. חם מאד היום ואני זקוק למאוורר כשארכוש את המאוורר מהחנות אני אצטרך לשלם מס ערך מוסף, זהו מיסוי כפול כיוון שממסים אותי פעם נוספת על כסף שכבר מוסה. אגב מס ערך מוסף הוא מס רגרסיבי כלומר הוא פוגע יותר בעניים. כמו כן לא מדובר במס כפול כיוון שהמס מוטל על מי שמקבל את הירושה ולא על מי שמעניק אותה. מקבל הירושה אינו יכול לטעון שהוא כבר שילם מס על הכסף הזה.

מה שחלק מהכותבים בספר הזה מנסים לעשות זה לקשור בין מס ירושה ל Citizen Stake, כלומר לעשות שימוש במס ירושה על מנת להעניק לכל אזרח חלק בעושר הכללי. מעט על המושג  Citizen Stake  וההצדקות לכך שלכל אחד מגיע חלק בהון הכללי והיחס של המושג הזה לצדק חברתי כפי שהעניין מוצג בספר.

כלכלות שוק אמורות להיות יעילות, אולם לצד היעילות מתברר שכלכלות שוק יוצרות אי שוויון משמעותי.  במדינות מערביות רבות אי השוויון בהכנסה והיקף העוני הולכים וגדלים, ארצות הברית, בריטניה וישראל הן רק דוגמאות מעטות לכך. העוני בא לידי ביטוי לא רק בהכנסה אלא גם בנכסים.

מאז המאה השמונה עשרה אחד הרעיונות המרכזיים לצמצום אי השוויון והעוני היה להעניק לכל האזרחים עם הגעתם לבגרות הון התחלתי, מענק זה היה אמור להיות בגדר זכות או מה שמכונה בלעז Citizen`s Stake. אחד ההוגים הראשונים שכתב על הרעיון היה תומס פיין ב 1790, פיין סבר שמשאבים טבעיים הם רכוש משותף של כל הגזע האנושי. לדעת פיין המענק האזרחי שהוא סכום כסף מסוים אמור להעניק להם עצמאות כלכלית, במקרה של פיין זהו סכום שבו אזרח יכול היה לקנות פרה ושטח אדמה.

מדוע בעצם להעניק לכל אזרח מענק כזה? יש לכך ארבע הצדקות פילוסופיות.

1. הצדקה ראשונה נשענת על רעיון הזכות הטבעית. כקהילה ירשנו משאבים טבעיים ומשאבים כלכליים מדורות קודמים. איזו זכות יש לנו על משאבים אלה? צריך לזכור שמשאבים אלה קיימים מבלי שאף אחד מאיתנו, כלומר בני הדור הנוכחי, השקיע במשאבים אלה עבודה. אחת התשובות של פילוסופים הייתה שהמשאבים הללו הם משאבים משותפים של כולנו. ואם מטעמי יעילות כלכלית אנחנו מוצאים שעדיף להעניק זכות לקניין פרטי לאנשים, אזי לכל אחד מאיתנו יש זכות לחלק מהמשאבים הללו שמייצגים ירושה משותפת של כולנו.ההון ההתחלתי שמגיע לכל אחד מאיתנו המתחיל את חייו מבטא את הזכות של כל אחד מאיתנו לקבלת חלק הוגן מהירושה המשותפת.

2. ההצדקה השנייה נשענת על רעיון החירות. האינטואיציה המרכזית היא שעל מנת ליהנות מחירות כל אחד מאיתנו חייב משאבים כלכליים משלו. אם אנו תומכים בעקרון שאנשים צריכים ליהנות מחירות אנחנו גם צריכים לדאוג שלאנשים תהיה נגישות לעושר. אדם בעל הכנסה ועושר התחלתי הוא אדם שחייו אינם תלויים בחסדי אחרים, כשמישהי נהנית מעצמאות כלכלית היא יכולה למשל לעזוב את בן הזוג שלה שממרר את חייה. לאדם בעל רכוש יש תחושת ביטחון ועצמאות. היעדר הכנסה פוגעת בחירות פוליטית ובמעמד האזרחות השווה. זו הסיבה שהפילוסוף ז`ן ז`ק רוסו סבר “ששום אדם לא צריך להיות עשיר במידה כזו שהוא יוכל לקנות אדם אחר, ואף אדם אחר אינו צריך להיות עני במידה כזו שהוא יצטרך למכור את עצמו”. הכנסה ועושר גם מאפשרים לאדם ליהנות מאוטונומיה אישית, להחליט מה לעשות עם חייהם. כך שבעוד אנחנו מצפים מאנשים צעירים לקחת אחריות ולהחליט מה לעשות עם חייהם אנחנו לא מאפשרים להם לעשות החלטות מכריעות כאלה, במקום זה הם עסוקים במלחמת הישרדות קיומית. ישנם ממצאים האמפיריים התומכים בהנחה הזו. לאנשים שמתחילים את חייהם עם נכסים מסוימים  יש סיכויים רבים יותר להתחיל עסקים משל עצמם. לאנשים בעלי חסכונות בגיל 23  יש סיכויים קטנים יותר לחלות או להיות מובטלים עד גיל 33. בקיצור אנשים עם נכסים הם אנשים שיש להם שליטה גדולה יותר על חייהם, והם מצליחים יותר בגלל תחושת הביטחון שהם חשים.

3. ההצדקה השלישית למתן הון התחלתי נשענת על טיעון הרווחה. הטיעון הזה נשען על מה שמכונה בספרות “asset effect”, כלומר הון התחלתי משפיע על רווחה. להחזקה של נכסים יש השפעה על בריאות, תעסוקה, דימוי עצמי וכיוצא בזה, לכן מדיניות שתעניק הון התחלתי לכל אחד תגדיל את הרווחה הכללית בחברה.

4. ההצדקה הרביעית נשענת על שוויון הזדמנויות. שוויון הזדמנויות מתקיים כאשר לשני אנשים בעלי  אותם כישורים טבעיים ומוטיבציה יש אותם סיכויים לפתח את כישרונותיהם ואותם סיכויים להשיג תעסוקה. אי שוויון בעושר גורם לאי שוויון הזדמנויות בחינוך, בהכשרה, ביכולת להקים עסק ובפעילויות משמעותיות אחרות. הון התחלתי מבטיח שלאנשים תהיה לפחות נקודת פתיחה שמאפשרת לצמצם שוויון הזדמנויות.

דוגמה להון התחלתי כזה קיימת בברטניה. בשנת 2005 הוקמה הקרן למען הילד ( The Child  Trust Fund) שהיא ביטוי להון התחלתי. כל תינוק שנולד זוכה למענק מהמדינה המשולם לחשבון האישי שלו. הקרן הזו גדלה כאשר המדינה מוסיפה כספים בגילים מסוימים כמו כן גם המשפחה מוסיפה כספים לקרן.לילדים יש נגישות לכספים הללו בגיל 18. מדובר על סכומים קטנים יחסית 250 פאונד לכל תינוק, תינוקות ממעמד חברתי נמוך זוכים ב 500 פאונד. קיים עידוד להורים לחסוך עד 1200 פאונד כשהריבית פטורה ממס. כך מבטיחים שלאנשים צעירים יש סכום התחלתי שמשפר את הסיכויים ההתחלתיים שלהם.

רעיון דומה העלו בזמנו בספר שכתבו שני פרופסורים מאוניברסיטת ייל ברוס אקרמן ואן אלסטוט. בספר “The Stakeholder Society” הם ממליצים להעניק לכל צעיר אמריקאי סכום התחלתי של 50000 דולר. אגב בישראל יש משהו דומה אבל מאד מוגבל וזהו מענק השחרור שמוענק למי ששירת בצבא. הספר כולל דיונים אחרים בהקשר הזה אולם מה שמעניין הוא הקשר שעושים חלק מהמחברים בין מס ירושה לבין הון התחלתי וצדק חברתי.