• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

היותך בן חורין: קינה לסייד מוחמד חוסיין פדלאללה

תאמר מסאלחה

בשבוע שעבר הלך לעולמו סייד מוחמד חוסיין פדלאללה, אחד מחכמי הדת הגדולים בעולם המוסלמי בכלל והשיעי בפרט. פדלאללה היה אחת הדמויות ההלכתיות והתרבותיות המרתקות ביותר, שהתפרסם בעיקר בזכות מאמציו ההלכתיים והציבוריים בקידום זכויות אדם, זכויות נשים, איחוי הקרע בין האסלאם הסוני לאסלאם השיעי וקידום של שיח רב-תרבותי בתוך השיח הערבי והמוסלמי. הוא פעל במיוחד בתוך הספירה הלבנונית והעיראקית, וכן נאם נגד המדיניות הישראלית-אמריקאית במזרח התיכון והיה לאחד ממתנגדיה החריפים ביותר.

    רבים מכם מכירים את פדלאללה, הודות לעבודתם “המעמיקה” של כתבינו לענייני ערבים וערביסטים מיליטנטיים למיניהם, כמנהיג הרוחני של חיזבאללה. זהו כמובן סוג של תואר או תיוג שנועד לחסום כל דיון אמיתי וכל הכרה מעמיקה של מורכבות עמדותיו, רצונותיו וסיבותיו של האחר הערבי. זוהי פרקטיקת ההדרה המופעלת על הציבור הישראלי בכדי למנוע ממנו כל השתתפות רצינית בדיון אמיתי ומעמיק, והיא נעשית דרך השטחה של המציאות המורכבת והמרתקת לכדי אוסף מוכן של דימויים ואסוציאציות המורות איך לחשוב ומה לחשוב. כך יוצא שהבורות, העוינות והזלזול הופכים להיות הטון הקובע בכל דיון ציבורי, פוליטי, אקדמי או תרבותי סביב פדלאללה. לצערי אותו גל בורות קובר תחתיו אנשים רבים ותופעות רבות המתרחשות בעולם הערבי.

פדלאללה הוא אישיות מרתקת, בעיקר בשל היותו אחד מהפוסקים ההלכתיים המקוריים ביותר והאמיצים ביותר שהעז כל חייו לצאת נגד מוסכמות רבות שהשתרשו בשיח הערבי והאסלאמי. הוא נולד ב-1935 בנג’ף אשר בעיראק לאב ממוצא לבנוני, ואת השכלתו קיבל בעיר זו הידועה כעיר קדושה לשיעים ולאחד ממרכזי הלימוד החשובים ביותר בעולם השיעי (נג’ף היא גם אחד המרכזים שהתחרו בעיר קום שבאיראן על הנהגתו ההלכתית של העולם ההלכה השיעי). השכלתו של פדלאללה היתה אמנם השכלה דתית, אך בעיראק של שנות הארבעים והחמישים הוא הושפע רבות מן התסיסה הרעיונית של תנועות וזרמים פוליטיים שונים ומגוונים כגון הקומוניסטים הפאן-ערביים, הליברלים וכיו”ב. אווירה זו אפשרה לו להיפתח לזרמים מחשבתיים וספרותיים ערביים ומערביים, שהשפיעו רבות על תפיסת עולמו.

בביקורו הראשון בלבנון, כשהיה בן 16, נחשף לרבים מאנשי הרוח של המדינה, שהיתה רווית זרמים, פלגים, עדות ודתות. בעיקר, הושפע מאנשי הרוח של השמאל הערבי, למרות התנגדותו הבסיסית (תוצר של חניכתו וסביבתו הטבעית) לרעיון הלאומיות ולמרקסיזם וסוציאליזם. עמדה זו תשתנה אצלו במרוצת השנים, כפי שיעיד הוא עצמו וכפי שניתן לזהות בכתביו, בדרשותיו ובשירתו – בעלי גוון מובהק של אסלאם הנוטה לשמאל חברתי ליברלי ולרעיון הלאומיות הערבית, המתבסס על רעיון של שוויון אזרחי וזכויות אדם בתוך מדינת הלאום.

גם בעמדותיו נגד המדיניות הישראלית-אמריקאית במזרח התיכון הושפע מאוד מעמדתם של אנשי השמאל ומן השיח האנטי-קולוניאלי. עמדות אלה התחזקו עם חזרתו הסופית ללבנון ב-1966, בשל השפעת החוגים ואנשי הרוח של השמאל הערבי שפעלו במדינה באותן השנים. בפרבר נבעה שבבירות החל ללמד כמורה וכדרשן את הקהילה השיעית (אוכלוסייה מוחלשת ומדוכאת) והיה מאחד הקולות שקראו לתקומתה של העדה הזאת בפרט ושל תקומת האסלאם הפוליטי בכלל. קול פרו-שיעי זה התחזק עם המהפכה האיראנית, מלחמת איראן-עיראק, מלחמת האזרחים הלבנונית, המעורבות האמריקאנית והכיבוש הישראלי ללבנון. בשל כך נחשב פדלאללה לאחד מהמייסדים הרעיוניים של ארגון חיזבאללה ולאחד מההוגים האסלאמיים שהושפעו מרעיונות השמאל המהפכני בדבר נחיצות המאבק המזוין והבנייה מחדש של החברה באמצעות קבוצה חלוצית, או חוד חנית תרבותי, רעיוני, פוליטי וצבאי (שזה בעצם רעיון דומה למושג ה”פוקו” ולהשפעתו על התנועות המהפכניות של דרום אמריקה).

לדעתי, עמדה זו נזנחה, או צומצמה, לטובת תפיסה אסלאמית רב-תרבותית, ליברלית, סובלנית ופרגמטית יותר. תפיסה המדברת על אסלאם דרך דמוקרטיה ועושה בו שימוש  כקוד מוסרי וחברתי בעל מאפיינים קהילתיים – ולא כפרוגרמה פוליטית מהפכנית בעלת תביעות משפטיות ופוליטיות. זהו תהליך דומה מאוד למסע הרעיוני שעברו תנועות האחים המוסלמים למיניהן ברחבי העולם האסלאמי (אפשר למצוא לכך דוגמה בעליית תנועת האחים המוסלמים בתורכיה, לתנועת האחים המוסלמים במצריים של סוף שנות התשעים וכמובן גם להתפתחותו של הזרם הרפורמיסטי באיראן). רעיונותיו אלה, לעניות דעתי, חלחלו אל ארגון חיזבאללה בתור ארגון אסלאמי שיעי ודרבנו אותו:

1.     לפתח תפיסת עולם פאן-ערבית במקום איראנית.

2.     ללכת לכיוון האסלאם הפוליטי במובנו החברתי מוסרי, המתנהל בגבולות מדינת הלאום.

3.     לאמץ את מסגרת השיח הדמוקרטי כשיח המחייב הכרה בריאליזם הפוליטי, בשל אי היתכנותה של פרוגרמה אסלאמית במובנה הפוליטי והמשפטי במדינות כמו לבנון או עיראק (או מדינות רבות אחרות בעלות גיוון דתי ועדתי).

 

ישנה השקה כאמור בין הגותו של פדלאללה לבין חלק מהשקפותיו הרעיוניות של חיזבאללה, אך היה גם פער בין השניים בשלל סוגיות פוליטיות ועקרוניות. החשובה שבהן קשורה לתמיכה בשלטון האייתולה ח’אמינאי ולשלטון האייתולות בכלל – אליו התנגד  פדלאללה. מחלוקת הלכתית נוספת בעלת השפעות פוליטיות התעוררה בין פדלאללה לבין  ח’אמינאי והיא נסבה סביב שאלת “וילאיית אל פקיה” (שלטון אנשי הדת או איש הדת) וסוגיית מעמדם של בעלי המעמד ההלכתי הגבוה ביותר בעולם השיעי, “מרג’ע תקליד” (מקור חיקוי); זאת שעה שפדלאללה נחשב לאחד מקומץ הפוסקים הרמים ביותר בעולם השיעי, בעל תואר “מרג’ע תקליד” בעצמו. על אף יוקרה זו ושייכותו למעמד זה, הוא הביע את התנגדותו לרעיון שלטון אנשי הדת והילת הקדושה שמסביבם.

כמו כן, הוא התנגד לבחירתו של ח’מינאי כיורש של ח’ומייני וכן לרעיון שאיש הדת, או מועצה של אנשי דת, היא שצריכה להנהיג את המדינה האסלאמית. הוא ראה בעמדה זו סוג של סטייה רעיונית שהתרחשה בקרב האסלאם הפוליטי השיעי, סטייה שפותחה על ידי האייתולה חומייני בשנות החמישים והשישים. הוא החל לבקר אותה במרוצת השנים תוך שהוא מנסה לבסס את צידוק זניחת רעיון שלטון אנשי הדת וחזרה לפיתרון של שלטון העם על עצמו, “וילאיית אל שעב עלא נאפסה” כפיתרון היחידי האפשרי לבעיית חוסר היכולת לשלב בין קדושה לחול בתפיסה המדינית הלכתית בזרם השיעי.

פדלאללה ידוע גם בפסיקתו הליברלית והמקורית סביב שאלות הקשורות בזכויות נשים, זכויות אדם, הפחתת המתח הדתי והעדתי ארוך השנים בין העולם הסוני לעולם השיעי והמתח העדתי הקיים בלבנון. כמו כן פירסם פסקי הלכה בגנות פיגועי ההתאבדות, כולל אלה שהתרחשו ב-11 בספטמבר בארה”ב בקובעו שזה מעשה אסור הלכתית. במרוצות השנים כתב עשרות ספרים שעסקו בהלכה, בפרשנות וגם בשירה וכן נשא אלפי נאומים ודרשות בסוגיות הלכתיות, תרבותיות ופוליטיות – שכאן יוצגו שתי דוגמאות מהן.

מטרתי בכך היא לפרק את הצגת פועלו ואישיותו של פדלאללה כאחר מוחלט, או כאויב שכן. אינני מתיימר למצות את כל הדיון סביב אישיותו ופועלו של איש זה, אלא רק לומר ולהצביע על כך שבפרקטיקות השיח שהשתרשו בחברה הישראלית לא יהיה זה אפשרי להכיר הוגה ערבי ואסלאמי בשיעור קומתו של פדלאללה – הוגה שהשפיע ואני מניח שעוד תהיה לו השפעה על התפתחות המחשבה הפוליטית האסלאמית והערבית. באופן עקיף תהיה לו גם השפעה, כפי שהיתה לו בעבר, על יחסה של מחשבה זו אל ה”אחר” הישראלי – שאם היה לוקח מעט מהזמן בכדי לבחון את המרחב שמסביבו יותר לעומק, וללא תיווכן של ההדרה והפחדה, אזי אולי היה מצליח לראות שהפער בסופו של יום אינו כה גדול.

היותך בן חורין*

משמעות היותך בן חורין נטועה

ברצונך הפנימי בחירות, אין החירות

נוצרת מכוח חוק או פקודה והיא גם לא ברת נתינה

היא כמעיין המתפרץ ממעמקי האדמה

וכופה את עצמו כעובדה מוגמרת.

בהתפרצותו אין המעיין שואל בעצתו של איש

זה או אחר, ואין הוא שועה לקריאות הביניים של

אדמה צחיחה כאן או אדמה פורייה שם.

המעיין נותן כי הנתינה עצמה,

היא סוד מהות המעיינות.

כך גם השמש נותנת את אורה, חומה

ואת החיים עצמם, כי בזה סודה ומהותה

וסוד האדם באנושיותו אשר מתבטאת בחירותו,

חירות אמירת ה”לא” גם אם כל

העולם יומר “כן”, כשהלא הינו “רעיון”.

וחירות אמירת ה”כן” גם אם כל

העולם יצרח “לא”, כשהכן הינו “רעיון”.

העניין איננו קשור בהיותך אגואיסט, אם כי

בהיותך בן אנוש אשר כורה אוזן לעולם –

זה חושב בצורה מסוימת תתדיין איתו על מחשבותיו

ואחר חושב בצורה אחרת תתווכח איתו על רעיונותיו

אך בסוף, יהיה זה אתה שחייב להבנות ולהצדיק את

מה שתגיע אליו מחשבתך באמצעות נכסי הרעיונות

ונתוני המחשבה שהיא צברה לאורך מסעה

אנושיותך היא היא החירות עצמה  

  נגינת השנים

אוי לנגינת השנים

יכהה בה הצבע

חיים נכמשים במחברת

מבטים נופלים על סלע המוות

געגועים מתים בתוך המבטים

יבושו הזיכרונות,

מדאגת הנשמה וסוד מצולות המצפון

מחטאי העבר, מסתמיות השעשוע

משיחות החולין עם החברים.

אלו חיים הם אלה אשר התנחלו בתוכי

זר בתוך ניכור האופק!

כואב החישה, במרירות חלומותיי הבתוליים

באש הגעגועים!

הוא חי את מקצת דרך מסע העצבות ועוד

נותר למסע כברה,

דאגתו היא שיביט האור את עיניו בנינוחות הזריחה

ויסוכך על האופק בכוחה של נשמה שאיננה

סובלת מתסבוכת התשישות.

איזו נפש זו אשר זוכרת בה החמדנות את משאלות הצביעות

יכרסם הספק את נשמתה וישליך את השראתה אל גחלי השריפה

איך אתעלה וחרדותיה השחורות יעיפו את השחר עם פציחתו

ובכל צעד תקיף מבוכת הגעגוע מהתארכות המרוץ

אך השאפתנות תביט אל הוואדי, כחזיון העשבים בדמיון המעיינות

כמבט הפסגות לזורי החיטה המאושרים

מבט המפיל את האמן אל מסגרות הנפש רווית

טל מעיין ההשראה הניגר

הולך להירדם אנוכי ובחיי מקונן לו עוד געגוע הניחוח לפרח

עם תקוותיי התמות… אתה נשמתי… אתה חיי

האם ייוולד הלא נודע בתוך הרגש עם הסוד,

בתוך אופק האוהבים.

הו מסתורי הסודות! נרדמו בעיני הלילות ונעלמו ממני ידידיי

איך אשאף אל הזריחה, וענני החיים חיו תמיד במעמקיי

אלוהי! צמא אנוכי

כשנחל רץ בנשמתי

ואתה אתה כל מה שנותר.

  *קטע מנאומו של סייד מוחמד חוסיין פדלאללה על מהות החירות   (תרגומים: תאמר מסאלחה)

כנראה שיעניין אותך גם: