המיתוס המשתלם של השוק הרציונאלי

עד כמה שהבנתי מגעת, בדיסציפלינה הבעייתית המכונה “מינהל עסקים” , פרופסורים למימון נחשבים לכוכבי העל של התחום. אני זוכר שלפני מספר שנים קראתי שהמרכז הבינתחומי בהרצלייה רכש ארבעה פרופסורים למימון מאוניברסיטת תל אביב בסכומי העברה שלא היו מביישים את רומן אברמוביץ’ האוליגרך הרוסי, בעליה של קבוצ הכדורגל האנגלית צ’לסי. סכומי הכסף הללו ניתן להעסיק את כל המרצים בפקולטה למדעי הרוח.

פול קרוגמן, בעל טור ב”ניו יורק טיימס” וחתן פרס נובל לכלכלה שספרו “כלכלה בימי משבר” יצא לאור בעברית בימים אלה, סוקר השבוע במדור הספרים של העיתון שני ספרים העוסקים בעולם הפיננסי. הספר החשוב מבין השניים, שלו מקדיש קרוגמן את מירב הסקירה הוא A History of Risk, Reward, and Delusion on Wall Street.  מחבר הספר הוא Justin Fox. הספר של פוקס, אינו מתמקד בטעויות ובשחיתות של הבנקאים בוול סטריט אלא בפרופסורים שאפשרו את השימוש לרעה בכלים פיננסיים בשם התיאוריה המכונה  efficient market hypothesis. תיאוריה שאנשי וול סטריט אימצו לחלוטין ושבתמורה זכו הפרופסורים בסכומי כסף אסטרונומיים. למודלים הפיננסיים המורכבים שתכננו הפרופסורים לפיננסיים על סמך התיאוריה הזו הייתה תרומה מכרעת בקריסה הפיננסית ובמשבר הכלכלי העולמי.

קרוגמן, מספר את ההיסטוריה של המודלים הללו שתחילתם בתיאוריה של כלכלן משיקגו בשם הארי מרקוביץ’, שפיתח מודל נורמטיבי המורה למשקיעים מה הם צריכים לעשות על מנת להרוויח. מרקוביץ’ זכה מאוחר יותר בפרס נובל לכלכלה. פוקס מתאר בספרו את הסוציולוגיה של בתי הספר למינהל עסקים וכיצד מי שלא השתייך למחנה התיאורטי החדש נחשב לאוייב. ההנחה המרכזית של התיאוריה אודות השוק היעיל היא שהשוקים הפיננסיים הקיימים מתנהלים למעשה באופן  כמעט מוחלטת ביעילות. קרוגמן ממשיך ומתאר את התפתחות התנועה זו והערצה של וול סטריט אליהם. חלק מהם חצו את מדשאות האקדמיה ונחתו בוול סטריט, כך למשל שני חתני פרס נובל לכלכלה מיירון שולס ורוברט מרטון, כוכבי על אקדמיים, היו שותפים לקריסתה של קרן הגידור  Long Term Capital Mangement, קריסה שכמעט גרמה לקריסת כל הכלכלה העולמית.

לתנועה הזו קמו מתנגדים, ביניהם הכלכלנים רוברט שילר ולארי סאמרס, שטענו שמשקיעים מתנהגים באופן בלתי רציונאלי שניתן לחזות אותו. אולם חברי הכת של תזת השוק היעיל יכלו גם למתנגדים אלו. האם המשבר הכלכלי הנוכחי והקריסה של התיאוריה תביא לבחינה מחדש של הנחות היסוד שלה? קרוגמן מפקפק בכך, לדעתו המיתוס, היפה, הנוח והמשתלם, אודות השוק הרציונאלי אינו עומד להיעלם בקרוב.