הערב: מחאה על רצח שתי נשים השבוע
את “תזכור” השקנו בשמיני במרץ האחרון, יום בו מציינים את יום האישה הבינלאומי. מצאנו לנכון לציין את היום הזה בהנצחתן של כל אותן נשים שקיפחו את חייהן במסגרת הג’נדרסייד המתמשך שקוטל אותנו מדי יום.
ב”תזכור” אנו פועלות מתוך ההבנה שכלל מקרי האלימות נגד נשים הם תוצר של אקלים חברתי שמאפשר את התרחשותם, וכי ההפרדה ביניהם תוך מיתוג המקרים כפרטניים, על רקע “רומנטי” או “משפחתי”, מנתקת אותם מההקשר הרחב שבו הם מתקיימים, המאפשר למקרים אלה להישנות שוב ושוב ושוב. אחד מהיעדים שהצבנו לעצמנו כשהקמנו את הפרויקט, היה לצאת לרחוב ולמחות לאחר כל רצח של אישה.
לצערנו, ניסיון העבר והסטטיסטיקה לימדו אותנו שבישראל נרצחות כ-20 נשים בשנה, אחת כל 17 יום בממוצע. אולם גם בחלומות השחורים ביותר שלנו לא תיארנו לעצמנו שפחות מחודש להקמתו של הפרויקט נמצא את עצמנו מתארגנות למחאה. ביום ראשון השבוע, 26.03, נורתה סיהאם זבארגה בביתה שבלוד על ידי רעול פנים, בעוד אחיה מנסה לגונן עליה ומתחנן על חייה. אתמול התבשרנו כי מתה מפצעיה. לא ידוע לנו הרבה על הרקע לרצח, אולם ידוע לנו כי סיהאם היתה אחותה של היאם, פעילת זכויות אישה בעמותת נע”ם למען זכויות נשים ערביות בעיר לוד.
ואז, משל היינו איוב ועוד זה מדבר וזה בא, בעודנו עוסקות בארגון ההפגנה המחאה והזיכרון להירצחה של סיהאם, התבשרנו על רצח נוסף הבוקר. אישה כבת 30 נרצחה על ידי בעלה לשעבר בטבריה. בעלה לשעבר, שהיא גירשה מפניה, כרת את ראשה, הסתובב עם הראש הכרות ברחוב ולבסוף השליך אותו לפח האשפה. כאילו זה מה שהיא בעיניו, זבל. זה מה ששווים חיי נשים, שניתן להשמיד במחי יד ולהשליך כלאחר יד, לרוב לאחר התעללות קשה ואיומים.
הסמיכות של שני האירועים האלו מוכיחה ומזכירה לנו כי אלימות נגד נשים היא תופעה חברתית, לא שורה של אירועים יחידים. אז אנו יוצאות – שוב – לרחובות, להזכיר להם ולנו שאנחנו בנות אנוש ושלאף אחד אין זכות למחוק את הקיום שלנו מעל פני האדמה. אנו מזמינות נשים להצטרף אלינו בין אם ברחוב בהפגנה הקרובה או באלו שאנו יודעות, ידיעה כואבת, שיבואו אחריה ובין אם בעמוד הפייסבוק של ״תזכור״.
אנחנו מזמינות אתכם ואתכן לחלוק עמנו סיפורים ועדויות על אודות מקרי רצח של נשים, מוות של נשים בזנות, נשים שנרצחו או התאבדו בשל זהותן המינית או המגדרית, נשים שהתאבדו לאחר שהיו קורבן לפגיעה מינית, נשים שקיפחו את חייהן בשל מחלות שלא ניתן להן מענה הולם בגלל מחסור ברפואה מגדרית וכל דרך אחרת בה מערכת הג’נדרסייד עובדת על מנת למחוק ולבטל אותנו. אנחנו פה ומגיע לנו שהמדינה והחברה יגנו עלינו, כי כן, בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו ועלינו להצילנו מידם.


