הערה קצרה על הבחירות באנגליה

כידוע, שיטת הבחירות האנגלית, המבוססת על אזורי בחירה, יוצרת פער ניכר בין מספר הקולות בפועל לבין הייצוג הפרלמנטרי.  מעניין לבחון פער זה וכמו כן להסתכל על מה עשו מפלגות אחרות, מעבר לשלושת הגדולות.

שמרנים: 306 נציגים בפרלמנט, 10.7 מליון קולות, 36% מכלל הקולות, עליה של 3.8%

לייבור: 258 נציגים,   8.6 מליון קולות, 29% מכלל הקולות, ירידה של 6.2%

ליברל-דמוקרטים: 57 נציגים, 6.8 מליון קולות, 23% מכלל הקולות, עליה של 1%

סך הכול: הצבעה מאד מפוצלת בין שלוש המפלגות.  חרף ההבדלים בייצוג הפרלמנטרי, הליברל-דמוקרטים מהווים עתה איום ממשי על הלייבור.

מפלגות קטנות: .

המפלגה הלאומית הסקוטית שמרה על כוחה עם קרוב לחצי מליון קולות (ומכיוון שהם מרוכזים גיאוגרפית, יהיו לה 6 מקומות בפרלמנט)

נתון זה מעניין נוכח הישגיה של המפלגה הלאומית הבריטית, קרי הימין הקיצוני: 564,000 קולות, כלומר הרבה יותר מהסקוטים, אך ללא ייצוג פרלמנטרי.  היא עלתה ל 1.9% מכלל הקולות.  מפלגת העצמאות, שמדיניות ההגירה שלה לא רחוקה מהימין הקיצוני, גרפה 917,000 קולות, 3.1% מכלל הקולות, וגם היא לא תזכה לייצוג עקב השיטה.  שתי המפלגות הללו יחד קיבלו 5% מכלל המצביעים ומצויות בעליה.    לעומת זאת, שיטת הבחירות מבטיחה כי למפלגה מצפון אירלנד, התומכת בהשתייכות לממלכה המאוחדת, יהיו 8 נציגים בפרלמנט עם 168,000 קולות (למעשה המפלגה הרביעית בגודלה).

לשם השוואה, הירוקים גם לא מיוצגים, אך זכו ל 285,000 קולות  (1%).