אפשרנו לפחד לחדור אל ערכינו, למוסר שלנו, הוא הפך אותנו להיות כמו כולם. אנחנו עכשיו בצדק, כמו הרוסים בגאורגיה, כמו האמריקאים בעיראק, כמו הטורקים בכורדיסטן. רק שלהיות כמו כולם היא לא המשימה שלנו, היא לא הציווי שלנו, כך לפחות קוראים בבתי הכנסת כל שבת מחדש.
ו”הייתם קדושים” אצל היהודים היא משימה לעשות מחר, עבודה שלא מבוססת על זכות אבות אלא רק על ההתנהגות ביום הבא. לקיום שלנו יש עוד משהו שבו אנחנו חייבים אבל היום אומרים, עזוב אותך מערכים כשמסביב יש מלא ערבים.
האמת יש לנו סיבות טובות לפחד, מהמופתי היושב ליד היטלר, מנאצר, מערפאת, החיזבאללה ועכשיו אחמדיניג`ד והחמאס. כל אחד בתורו קם עלינו לכלותינו אבל רבים מהם ניצחנו גם בלי טילים מונחים בלווינים. מי מפחיד אותנו עד כדי כך שגם אנחנו לפעמים לא מאמינים בכוחנו. יש לנו את הכוח הכי חזק במרחב ואנחנו רוצים להראות אותו, שיחשבו שהשתגענו, שלא יתעסקו איתנו.
נגיד את האמת, הפחד היהודי הנסמך על פרעות וגרמנים , לאפשרות חיסולו הסופי של העם היהודי נטמע גם אצל אלה שמוצא הוריהם רחוק משם. איך זה שמזרחים שונאים ערבים? הכי שונאים. איך זה שצעיר מזרחי שתובע כיום מועדון ריקודים בקיבוץ בצפון שלא התיר לו להיכנס עם אשתו רק בגלל צבע עורו יכול לומר שהחוויה החזקה ביותר בחייו הייתה הטיול עם הכיתה לפולין. כיצד ביציע של בית”ר השאירו רבים מהאוהדים בבית אמא עם מבטא צפון אפריקאי כבד אבל בפיהם נישאת שירה של שנאה לערבים.
הפרויקט הצליח מעל למשוער והוטמעו כל הפחדים, החוויה של יהודי מזרח אירופה הפכה לחוויה המכוננת של כולנו. ניצחון הפחד האשכנזי על הסיכוי המזרחי הוא ניצחון פירוס שמסכסך אותנו לעד עם הסביבה שלנו.
היה כאן קומץ שניסה להגיד כי הבחירה במזרחיות ובפניה למרחב המקומי והמזרחי היא הסיכוי היחיד להשלים עם המקום ושכניו. הקומץ צעק במלוא גרון כי יש במזרחיות נדבכים של קרן אור, היא מקפלת מסורתיות שיכולה לתרום לזהות היהודית, היא מכילה פיוס עם האיסלאם משם באו הוריו, יש בה יסודות של תרבות מפוארת המגיעה עד לרמב”ם וכתביו, היו לו אינספור הוכחות שאפשר אחרת אבל ההתנגדות ממול הייתה עיקשת. אף אחד לא ויתר, הגחיכו את הכוונה, לעגו לתרבות, והריצו דאחקות על המבטא.
המסורת הישראלית של התבצרות, בונקר, ציפוף השורות, שהעדיפה את המוכר על פני השונה לא יצרה כאן באמת חברה רב תרבותית ופלורליסטית. התפיסה לפיה אם אתה לא איתי אז בטח שאתה נגדי לא אפשרה לכל קול לחדור את ההגמוניה. אליטות ישראליות רמסו כל אפשרות לשנות כאן את הליבה שראתה בנו מעוז מערבי מול ים אוריינטליזם חשוך. בעיניה כל סדק היה בבחינת פורענות מזרחית המבוססת על “שדים עדתיים” ו”טענות קיפוח”.
הקומץ לא הצליח לשכנע אותנו ואנחנו כל כך מפחדים שהרחקנו מעלינו את כל הנושאים האחרים, לא יושרה, לא מלחמה בשחיתות, לא פערים חברתיים, לא אבטלה ומובטלים הכל מתבטל כי אנחנו מפחדים.
עוד מעט בבחירות הקרובות פוליטיקאים מנוסים מאוד בלהבהיל יבהילו אותנו, ימשלו בנו וילמדנו אותנו על מה שלמדנו רק בספרים, מה זה שלטון הפחד.