הפשע הכלכלי המשתלם
כמידי שנה מפשפש דר` שלמה סבירסקי מ”מרכז אדוה” בחקרנות רבה ועיון מדוקדק בפרטי ספר התקציב והצעת חוק ההסדרים, על מנת לגלות היכן מסתתרות “עיזי האוצר”. ספר התקציב כידוע הוא חידה חרטומית שמטרתה להסתיר ככל האפשר את מדיניות האוצר, כך שלחברי הכנסת שקיבלו רק אתמול את הכרכים הכחולים, שמשקלם כמשקל ספרי טלפונים, לא יהיה צל של מושג אודות המדיניות הכלכלית עליה הם מצביעים.
אחד הגילויים של שלמה סבירסקי השנה הוא סעיף תיקון בהצעת חוק ההסדרים שבו יוזמת הממשלה תיקון שיאפשר לה לכרות חוזים עם חברות שלא משלמות לעובדותיהם ועובדיהם שכר מינימום.
להזכירכם, לפני כשנה חוקקה הכנסת חוק להגנת עובדים מפני מעסיקים שאינם משלמים שכר מינימום. החוק היה תוצאת פעולה אינטנסיבית שיזמה קואליציה רחבה של ארגונים חברתיים שיצאו נגד תופעת המעסיקים שאינם משלמים לעובדיהם שכר מינימום. התיקון לחוק שהתקבל בכנסת ביולי 2002, מונע מגופים ציבוריים מלהתקשר עם מעסיקים שהורשעו בעבירה על חוק שכר מינימום.
כאמור, הממשלה יוזמת תיקון שיתיר לה להתקשר עם עברייני השכר. הנימוק של מעודדי העבריינות “להביא למיצוי רב ככל שניתן של היתרונות הכלכליים שהגופים הציבוריים עשויים להשיג בהתקשרויות”.
אם יעבור התיקון, מעסיקים וחברות כוח אדם שימשיכו לשלם לעובדיהם שכר מינימום ייחשבו לפרייארים מוחלטים. למה לשלם שכר מינימום כשאתה יכול להפר את החוק? אתה יכול להגדיל את רווחיך על ידי תשלום שכר רעב לעובדיך ובנוסף לכך לזכות בחוזים שמנים עם גופים ממשלתיים. מה עוד שתשלום שכר רעב לעובדיך יעניק לך יתרון עצום נוסף, הוא יאפשר לך להגיש הצעת מכרז נמוכה יותר מזו של מעסיקים פרייארים שברוב תמימותם מקפידים לשלם לעובדיהם שכר מינימלי כחוק.
יותר ויותר מתברר שהיעד המרכזי של ממשלת חברות כוח האדם הזו, הוא יצירת פרולטריון ענק ומפורר של עובדים חסרי עוצמה וכוח מיקוח, עובדים בלתי מאורגנים המנוצלים על ידי מעבידיהם ומשתכרים שכר רעב.
המדיניות הכלכלית של הממשלה לא נועדה להשיג צמיחה או תעסוקה אלא נתפרה על פי מידותיו של טייקון חברות כוח האדם ונשיא איגוד לשכות המסחר – אוריאל לין.
להזכירכם הצעת חוק ההסדרים כוללת השנה גם סעיף המכניס תיקון לחוק “העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם – 1996”. התיקון מאפשר העסקה של עובד באמצעות חברת כוח אדם למשך תקופה שלש שנים במקום תשעה חודשים כפי שקבעה הכנסת בעבר. בניגוד למדינות מערביות אחרות בהן עובדי חבורת כוח אדם מהווים רק בין 1% ל 2.5% מכוח העבודה במשק ומועסקים לתקופות קצרות ביותר ובתנאים מגבילים, הרי שבישראל מועסק מעל 5% מכוח העבודה במשק באמצעות חברות כוח אדם ללא תנאים מגבילים.
בישראל הנהנית הגדולה ביותר מן הניצול היא המדינה – המעסיק הגדול ביותר של עובדי חברות כוח אדם, אם יעבור התיקון תוכל “להנות מיתרונות כלכליים” על ידי תשלום שכר רעב לעובדים אלה.
תוסיפו לסעיפים האלו את התיקונים העוסקים בהגבלת זכות השביתה באמצעים שונים, את “הרפורמות” השונות המתוכננות בשירות הציבורי, שמטרתן חיסול ההסכמים הקיבוציים ופגיעה בחופש ההתארגנות של העובדים, והרי לפניכם פרולטריון עצום, שבור ונטול זכויות.
אוריאל לין וחבריו “הראיסים” מחברות כוח האדם לא יכלו להעלות בחלומותיהם הורודים ביותר עולם תעסוקתי פרוע וטוב מזה.


