הקול החלול של גרוסמן, יהושע ועוז

הסופרים דויד גרוסמן, א.ב. יהושע ועמוס עוז מפרסמים הבוקר בעיתון מודעה גדולה תחת הכותרת “קול קורא”, ובו נאמר:

“התוקפנות של ארגון החיזבאללה כנגד ישראל, שהתבצעה בתוך שטח ישראל וכללה הרג וחטיפת חיילים וידי טילים כבד כנגד יישובים אזרחיים, חייבה את ישראל לנקוט פעולה צבאית רחבת היקף להגנתה הן נגד הארגון עצמו והן כנגד השלטונות הלבנוניים הנותנים חסות וסיוע מלאים לארגון רצחני זה, הדוגל בהשמדת  ישראל.

הפעולה הצבאית, זו לכשעצמה, הייתה מוצדקת בעינינו מבחינה מוסרית, ותאמה את הלגיטימיות של הגנה עצמית מפני תוקפנותה של מדינת אויב. ואף שבפעולה זו נפגעים לצערנו אזרחים רבים של מדינת האויב, מטרתה לא הייתה כלל הרג אזרחים לשמו, בניגוד לארגון החיזבאללה, שבחסות שלטונות לבנון, ירה אלפי טילים על ישובים בישראל, והרג עשרות אזרחים, יהודים וערבים כאחד.

בשלב זה של המלחמה אנו קוראים לממשלת ישראל להסכים להפסקת אש הדדית. וזאת מתוך הנחה שמטרותיה הסבירות והאפשריות של הפעולה הצבאית כבר הושגו, ואין הצדקה לגרום סבל ושפיכות דמים נוספים לשני הצדדים עבור מטרות שאינן אפשריות ואינן ראויות לסבל הזה. אין זכות לעם הלבנוני לדרוש שיכבדו את ריבונותו, אם הוא ממאן לפרוש את אחריותו המלאה על כל אזרחיו ועל כל שטחו. נחישותה של ישראל להגן בתוקף על גבולותיה ואזרחיה הובהרה לדעתנו דיה לעם הלבנוני, ולכן אין צורך להחריף עוד יותר את מכאובינו ומכאוביו.

לפיכך, עם כל התמיכה העקרונית שלנו בפעולתה הצבאית של ישראל, אנו קוראים להסכים מיידית להפסקת אש הדדית.”

דויד גרוסמן                                            א.ב. יהושע                                        עמוס עוז

הטקסט הזה של הטריאומוירט המלכותי של הספרות העברית מעורר לא מעט תהיות ושאלות קשות. כגון, הנחת הכותבים “שמטרותיה הסבירות והאפשריות של הפעולה הצבאית הזו כבר הושגו, ואין הצדקה לגרום סבל ושפיכות דמים נוספים לשני הצדדים עבור מטרות אפשריות ואינן ראויות לסבל הזה”. מה היו לדעת הסופרים “מטרותיה הסבירות והאפשריות של הפעולה הצבאית הזו שכבר הושגו?” ומדוע הסבל ושפיכות הדמים שנגרמו לשני הצדדים עד עתה היו מוצדקים והחל מהיום הם אינם ניתנים יותר להצדקה?

או התעלמות הסופרים, המצדיקים גם את עילת הפעולה הצבאית והן את מהלכיה, משאלת המידתיות. האם ממדי הפעולה הצבאית הכוללים את מותם של מאות אזרחים וילדים, חורבן תשתיות אזרחיות ומאות אלפי פליטים היא תגובה פרופורציונאלית לתוקפנות שהופעלה נגד ישראל. אולם ייתכן שהשאלה הזו אינה מטרידה כלל את סופרינו המקפידים הקפדה יתירה להדגיש בטקסט את הסימטריה של הסבל ושפיכות הדמים של שני הצדדים.

אבל אני רוצה להתעכב על נקודה אחרת. ההסברה הרשמית הישראלית, שאליה מצטרפים גרוסמן, יהושע ועוז, מבוססת על ההבחנה המוסרית שבין אופי הפעולה של הצבא הישראל לבין אלה של החיזבאללה. וכך הם כותבים “אף שבפעולה זו נפגעים לצערנו אזרחים רבים של מדינת האויב, מטרתה לא הייתה כלל הרג אזרחים לשמו, בניגוד לארגון החיזבאללה, שבחסות שלטונות לבנון ירה אלפי טילים על ישובים בישראל, והרג עשרות אזרחים, יהודים וערבים כאחד”. הסופרים מדגישים את העליונות המוסרית של הצבא הישראלי שהרג אזרחים לבנוניים היה רק “נזק נלווה” של פעולותיו, לעומת פעולותיו של החיזבאללה שמטרתו המוצהרת היא הרג אזרחים. עליונות הנשענת על ההבחנה המוסרית והמשפטית שבין אזרחים ולוחמים. בעוד מטרתם היא רצח אזרחים, מטרת הפעולות הצבאיות הישראלית הן אך ורק הרג לוחמים, שבהן “נפגעים לצערנו אזרחים רבים של מדינת אויב”.

איני יודע מתי כתבו הסופרים את הקול הקורא הזה, אולם לאחר פרסום הדו”ח של ארגון זכויות האדם “Human Rights Watch“ ביום חמישי האחרון (3.8.2006), שאם ממצאיו ומסקנותיו, המתיישבות עם דיווחים אחרים, נכונות, אזי עמוד התווך המוסרי של הצדקת הפעולות הצבאיות הישראליות מתערער באופן משמעותי.

מסקנת הדו”ח הארוך בן 50 העמודים היא:

“במסגרת המבצע הצבאי נגד חיזבאללה בלבנון, נכשלו כוחות הצבא הישראליים באופן שיטתי בהבחנה בין לוחמים לאזרחים. .. דפוס הפעולה של ההתקפות ביותר מ 20 מקרים שנחקרו על ידי תחקירני Human Rights Watch מצביע על כך שלא ניתן לפטור כישלונות אלה כתאונות, ולא ניתן להטיל את האשמה על דרך ההתנהלות המנוגדת לחוק של חיזבאללה. במקרים מסוימים, התקפות אלה מהוות פשעי מלחמה”.

“תחקירני Human Right Watch גילו מספר גדול של מקרים שבהם צה”ל ביצע התקפות ארטילריה והתקפות אוויריות שהיו להן יעדים צבאיים מוגבלים או מפוקפקים, ולעומת זאת היה להן מחיר מוגזם בחיי אזרחים. במקרים רבים, הכוחות הישראליים תקפו אזור שלא הייתה בו כל מטרה צבאית נראית לעין. במקרים מסוימים, נראה שכוחות ישראלים תקפו אזרחים במכוון”.

“ממשלת ישראל הטילה על חיזבאללה את האשמה בשיעור הגבוה של נפגעים מקרב האזרחים  בלבנון, וטענה שלוחמי חיזבאללה מסתתרים ומסתירים את כלי הנשק שלהם בתוך האוכלוסייה האזרחית. עם זאת, באף אחד מן המקרים שמתועדים בדו”ח לא נמצאו ראיות המצביעות על כך שחיזבאללה פעל באזור או בסביבתו בזמן ההתקפה או קודם להתקפה”.

(בדו”חות קודמים התייחס הארגון לפעולות החיזבאללה וקבע שהן מפרות את המשפט ההומניטרי הבינלאומי שמגיעות עד כדי פשעי מלחמה. כמו כן הוא קרא לממשלות אירן וסוריה להפעיל את השפעתן על החיזבאללה על מנת לקדם כיבוד של חוקי מלחמה). (תודה לשיקו בהר על ההפנייה לדו”ח).

אם לחזור לקול הקורא של גרוסמן, יהושע ועוז, הקריאה הזו המתיימרת להשמיע את קולו של המוסר, המצפון והאמת נשמעת במידה רבה חלולה ונעדרת יושר אינטלקטואלי.