• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

התרמית הגדולה, על משרד החינוך ויהודי אתיופיה

אדחנום ראסום

בראשון לחודש פברואר שנת 2010, פורסמה בתקשורת הישראלית תוכנית הלימודים החדשה שיזם משרד החינוך בנוגע להיסטוריית העלייה של יהודי אתיופיה. דברי ההצהרה נפתחו בדבריו של שר החינוך גדעון סער. וזו לשון ההודעה:

” עליית יהודי אתיופיה העשירה את ישראל בקהילה ציונית גאה ומסורה. עליה זאת הייתה כרוכה במסירות נפש עד סיכון נפשות ממש. חשוב שכלל תלמידי ישראל יכירו את המורשת המפוארת של יהודי אתיופיה”.

אין ספק, הכרזה חשובה מאין כמותה. הנה הגיע הרגע שבו ילדי ישראל, ואולי גם ציבור המבוגרים, ילמדו על עולי אתיופיה, לא עוד באמצעות פרסומים על עולי אתיופיה המובאים לפתחם  באייטם פולמוסי הדן בבעיות וקשיים, לכאורה תוצר של קליטה ושילוב, אלא יוכלו ללמוד ממקור מוסמך על הרקע התרבותי שלהם: על האתיופים וזיקתם לישראל ולדתה. זאת ועוד, כיצד זה הגיעו לארץ ישראל ומה היו הסיבות שהניעו קבוצה שונה כל כך לנוף הישראלי, שגם כך היה נתון בהתכתשות רבתית: עוד בעדתיות פנימית ובסכסוך ישראלי-ערבי.

והנה קבוצה זרה ומוזרה באה וטרפה את הכול. וכך, נקרתה הזדמנות בפני ילדי ישראל ללמוד על סיבת קיומם של האתיופים בישראל.  הם יוכלו סוף-סוף ללמוד מהיכן באו, מצפון או מדרום, ממזרח או ממערב.

במשך השנים צרבה התקשורת בתודעת רבים את הדימוי הרואה באתיופים “בעיה”. לכן הכרזתו של משרד החינוך היא חדשה מרעננת בבליל הדימויים הבעייתיים ששקעו בציבור הישראלי ביחס לאתיופים.

כל אדם שעיניו בראשו היה מתמלא שמחה למקרא דברי שר החינוך:”חשוב שכלל ישראל יכירו את המורשת המפוארת של יהודי אתיופיה”.

למרבה ההפתעה, מבט חטוף בעיקרי התוכנית של משרד החינוך כבר מעורר תהיות לגבי הכוונות האמיתיות של התוכנית. מתחת להצהרות בעלות מיליון הכוונות הטובות, הקורא את התוכנית נותר לו משתומם ומהחוויר לנוכח התרמית – לנוכח הפער בין הצהרתו של השר ועיקרי התוכנית. כך קרה שדברי הברכה של השר סער הם בגדר איוולת. לא רק שאין בה עובדות על העלייה, אלא גם מסרסים את מהלכה כדי להמשיך לצרוב בתודעת הציבור שהאתיופים לא הפכו להיות בעיה בישראל, אלא היו כאלה עוד קודם הגעתם לארץ. כלומר, יש להם היסטוריה בעייתית או כמאמר פרופ’ מכובד להגירה: “הם אוכלוסייה רב בעייתית” (כי הם “שותים” את תקציב המדינה).

קריאת התוכנית מעלה תהיות רבות על מהותו של המשרד הזה שאמון על החינוך בישראל: על האנשים שעומדים  בראשו; על הרקע המקצועי שלהם, ובמיוחד על מחשבותיהם אודות האתיופים. אין מנוס מלשאול: זה חינוך זה? או מי נתן את ההוראה לפרסם את דבר האיוולת: קרי תוכנית הלימודים החדשה על יהודי אתיופיה, תכנית שאינה מתיישבת עם הצהרתו של שר החינוך גדעון סער?


התרמית הגדולה

התוכנית של משרד החינוך למעשה ממשיכה את מה שעשו מחנכים בארץ לאורך הדורות – להכניס את כולם לאותו מיתוס. אבל כאן זה נעשה ברגל גסה. לא רק שאין שום ניסיון להביא את רצף האירועים שהביאו לעלייה, אלא שבמקום זאת ללא שום מחקר, הם ערמו מספר אירועים והציגו את המדינה כמי שרצתה להביא את האתיופים מאז ומעולם. בנוסף לזאת, מכל היסטוריית הקשר שהיה ליהודי אתיופיה עם העולם המערבי היהודי, בתוכנית מזכירים רק את הרבנות בארץ. הדבר הכי בולט בתוכנית, הוא  שהמדינה טסה אל הרי החושך “בציפורים גדולות” והצילה את אחיה, כנראה למרות שהם שחורים וכמובן עם ליווי תקשורתי.

בניגוד למה שנכתב בתוכנית,שגרירים רבים אכלו אצל הקיסר האתיופי מתוך צלחות עשויות זהב והם לא נקפו אצבע לטובת יהודי אתיופיה, ולא רק זאת, גופים יהודים מאירופה ואמריקה נצטוו שלא לעודד את היהודים לבוא לישראל. באותה תקופה, אתיופיה הייתה עבור ישראל קרקע לפעילות ביטחונית, בדיוק כמו היום.

בנוסף. מכוון שאין שום מחקר שנעשה על יהודי אתיופיה טרם העלייה לישראל, חוץ מערמות מחקרים על “מוצא הקבוצה”, הם הכריזו שהאתיופים הם כלשונם – “עליית מצוקה” – והמדינה הגיעה בדיוק בזמן כדי לגאול את האתיופים.

נעשה הכל על מנת להתעלם מהמציאות: שהמדינה מעולם לא רצתה אתיופים, היא מעולם לא העלתה על דעתה שיש בכלל שחורים יהודים, ולא רק זאת, כאשר האתיופים כבר הגיעו לסודן ברגל, מיוזמתם. נשלחו “גורמים מסוימים” (על פי מקורות זרים) כדי לטרפד את הרעה הגדולה הזו – קרי שאתיופים יבואו לארץ.

אבל, למורת רוחם של הישראלים, האמריקאים ישבו להם על הצוואר וכך המדינה החלה לפעול, וכמובן זה היה בצורה איטית, כי צריך לדעת כיצד האתיופים יסתגלו לארץ וזאת למרות שמאות מתו בסודן. כמובן, שלפני שהעלו את האתיופים נחתמו תנאים לעלייתם (עם המפד”ל ) ועם האמריקאים, שאמורים היו להביא את הכסף! כסף כדי לקלוט את האתיופים, כיוון ההנחה מראש הייתה שהאתיופים יהפכו לבעיה. בעיה גדולה, כנראה, שנמשכת גם כיום.

בשל כל הסיבות הללו, בתוכנית אין כל אזכור כלשהו ליוזמה של האתיופים לתחילת העלייה, הם מוצגים כפאסיביים, והמדינה היא האקטיבית. אבל רבותיי, תחילת העלייה הייתה יוזמה אתיופית (ברוך טגניה ופרדה יזזאו). לא רק זאת, יוזמה כזו כבר הייתה בשנת 1862, כאשר הנזיר אבא מהרי הוביל אחריו מאות אנשים כדי לעלות לישראל. המסע אומנם נכשל ורבים נספו, אבל זו ללא ספק יוזמה שמטרתה עלייה לישראל. המעניין הוא שהיוזמה הזו הייתה הרבה קודם ליוזמת אבותיהם של כותבי התוכנית ושל אותם היסטוריונים שרואים ביהודי אתיופיה נוצרים והרבה קודם לזמן אבותיהם של האנתרופולוגים שמתעקשים שהאתיופים צריכים טיפוח. היוזמה רבותיי, הייתה הרבה לפני הציונות, שעתה מעצבים את הדור הצעיר לאורה תוך סירוס סיפורים אחרים.

נשאלת השאלה, אם המדינה רצתה להביא את האתיופים תמיד, מדוע “פעולות ההצלה” לא התרחשו בשנות ה-60? לא היו אז מטוסים? הטענה שזה לא התרחש בגלל שהשליטים האתיופים לא שיחררו את יהודי אתיופיה היא שקר וכזב.

אז את מי משרתת תוכנית הלימודים החדשה בנושא האתיופים שיזמו פטרוני החינוך בישראל? מסתבר שהיא משרתת את המדינה ומעצבי אתוס הציונות ובשמו הם מבטלים את האתיופים בישראל, באותה שיטה ממש שהחוקרים ויועצי אחיתופל אחרים נוהגים מזה עשרות שנים.  

למדינה ולאלה שפועלים בשירותה, כמו ההיסטוריונים והאנתרופולוגים, טוב שהאתיופים יוגדרו כ”עליית מצוקה”, משום שכך הם יכולים להמשיך לסחור בתרבות ובהיסטוריה שלה. כולם יוצאים נשכרים מזה חוץ מהאתיופים. החוקרים עוטים גלימות שחורות על חשבונה, מקבלים תקנים ומגייסים מענקי מחקר והמדינה מגייסת כספים כדי למלא את תקציבה. שיווק היא השיטה שכולם נוהגים בה בתעשיית האתיופים. גיוס כספים באמריקה בשם “אתגר האתיופיות” שהמדינה מתמודדת איתו. ובשיווק רבותיי, כל האמצעים כשרים גם במחיר סירוס ההיסטוריה והצגת האתיופים כמסכנים.

לכן, זה לא מפתיע שהיוזמה של האתיופים לעלות לישראל כבר בשנות ה-60 של המאה ה-19, לא מקבלת ביטוי בתכונית החדשה של משרד החינוך. לכן זה גם לא מפתיע שיש היסטוריונים שיהודי אתיופיה בארץ הם פרה חולבת עבורם. זה לא מפריע להם כלל שהם עצמם הם צאצאי גרמנים, שמצאו מחסה בארה”ב ולאחר מכן היגרו לישראל כדי לחלוב בפרה האתיופית. אלה מתעקשים לראות באתיופים ממצאי מיתוסים והכול כדי להציל את עצמם מרעב ומצוקה פוליטית. לכן, את משרד החינוך ואלה שאתיופים הם פרנסתם לא באמת מעניינות עובדות ובמיוחד עובדות שסותרות את הטיעון שלהם.

לכן,  דמותו של אבא מהרי והיוזמה הקדמונית לעלות לישראל הושמטה ברגל גסה לטובת “קול אחר”. אז נניח שיוזמי התוכנית לא הרחיקו לראות עד שנות ה-60 של המאה 19, כי הם בחרו לעסוק במאה ה-20, אבל גם כאן הם העדיפו “קול אחר” על פני קולו של עמנואל תאמרת, שכשמו כן היה – אישיות יוצאת מגדר הרגיל, מחונן, שהכיר את תרבות המערב, לא פחות מ”אבי הפלאשים”, יעקב פיטלוביץ. עמנואל תאמרת, שרכש את השכלתו באירופה מכונה גם בתואר פרופ’ וזאת על אף שלא היה כזה, אך זו עדות להשכלה הרבה שרכש ברחבי אירופה. מכאן, שפרופ’ תאמרת מסמל את האינטליגנציה שהתפתחה בראשית המאה ה-20 באתיופיה.

“הקול האחר” של משרד החינוך שכח עוד אישים מאותה אינטליגנציה. למשל, אבא יונה בוגלה שאף הוא יצא להתחנך מחוץ לאתיופיה ושהה מספר שנים בירושלים. אבא יונה היה מדוברה של קהילת ביתא ישראל בדורות האחרונים שלפני העלייה, והיה פעיל מרכזי לחיבור ביתא ישראל עם המערב ועם מדינת ישראל.

זה מפתיע שדמות כל כך חשובה פתאום נעלמה כלא הייתה. לא נותר למשכיל הקורא את תוכנית משרד החינוך מלשאול: מדוע אישים כה חשובים בהיסטוריה של יהדות אתיופיה לא נכללו בתוכנית הלימודים על היסטוריית העלייה שלה?

אז נניח שההיסטוריה של פרופ’ תאמרת עמנואל היא נקודת הזמן רחוקה עבור ה”היסטוריון” שיושב במשרד החינוך, אבל מדוע לא להכיל את אבא יונה בוגלה? הוא הרי עלה לישראל? הרי הוא קבור בירושלים, בקרבת גדולי האומה?

“הקול האחר” של משרד החינוך גם העלים ברגל גסה את סיפורו של ממהיר (מחנך) פרדה יזזאו. פרדה יזזאו ז”ל, שהיה ידוע באתיופיה כתלמיד ומורה מחונן, היה הראשון לפרוץ את הדרך מסודן ולהביא לתחילתה של העלייה. בשל זאת,  פרדה יזזאו ידוע בקרב הזקנים בשם “משה הקטן”, בעקבות התואר שהעניק לו אבא יסחק יאסו, המנהיג הרוחני של יהדות תגראי. הפעולות שלו בסודן עדיין לא ידועות לציבור, אבל האתיופים בישראל יודעים היטב את חלקו הגדול. הוא ישן על עצים, סבל מקור ומצמא ומתת תזונה, ישן בפחי זבל ועונה בידי כוחות הביטחון של סודן ולאחר מכן מולט משם.

אבל פרדה מת ואיתו ההיסטוריה. ומי פתאום הפכו לגיבורים ועושים מסעות “כאילו” בעקבותיו? אלה שאוהבים לדבר ולספר כיצד הם הצילו את האתיופים מסודן ואיך הם הקריבו עבורה את חייהם. ללא התושייה של פרדה יזזאו וללא היכולות שלו בהישרדות, כנראה שלא הייתה עלייה. את פרדה וייתר הפעילים בסודן צריך להנציח ולדאוג שמעשיהם ייזכרו.

לממהיר פרדה, היה חשוב רק דבר אחד: שנדע לספר את הסיפור לילדים והנכדים שלנו. והוא אמר בעצמו: ההיסטוריה לא שלי לבד, היא של כולם.

אבל באופן מוזר, משרד החינוך המציא לנו היסטוריה מסולפת שבזה לנושא וצער וקושי והגבורה של אותם יהודים ששרדו ונשאו בנפשם ובגופם צלקות מוגדרים בארץ באופן רשמי כבעיה.  

מכאן עולה השאלה: מהו אותו “קול אחר” שהעלים בכוונת זדון את היוזמה האתיופית ואת הקדמוניות שלה? היכן מנהיגיה? מדוע היא תוארה כ “עליית מצוקה”, והאם כל זה הוא ביטוי נוסף של סחר באתיופים? 

התוכנית שהוצעה על ידי משרד החינוך עולה בקנה אחד עם המחקרים שנעשו ב 150 השנים האחרונות מאז יצא המזרחן יוסף הלוי אל חבש, כדי לפגוש את מה שהאירופים כינו במשך שנים – הפלאשים. העדפת שם זה במקום השם ביתא ישראל מספרת את הקשר של החוקרים והפקידות השלטונית בארץ. הזרות הזו היא שיוצרת את הסחר המגוון ביהודי אתיופיה.  אתוס ההצלה שיצרו לנו במשרד החינוך הוא רק דוגמה של תופעה רחבה שהביטוי הגדול שלה הם חוקרי יהדות אתיופיה.

מכאן ש”הקול האחר” בתוכנית משרד החינוך הוא קולו של השקר הגדול, התרמית הגדולה , קרי השימוש באתיופים ובהיסטוריה שלהם כמטבע עובר לסוחר – בדיוק כפי שעושים חוקרי יהדות אתיופיה ב 100 השנים האחרונות.

הפתרון הוא לתעד את התרבות וההיסטוריה מחדש ולהפסיק לשמש עכברי מעבדה לחוקרים ותוכניות שנפתחות כפטריות אחר הגשם, מתוך “כוונות טובות”, אבל מובילות לשום-מקום!

אודות הכותב: אדחנום ראסום,פעיל חברתי וחבר

 בקבוצת: YES -Young Ethiopian Students

תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם: