זכויות אדם ופגיעה ברגשות יהודיים
ארגונים יהודים פרו ציונים יצאו לאחרונה בקמפיין למנוע את מינויה של פרופ` מרי רובינסון, לוחמת זכויות אדם ואחת המנהיגות של כנס זכויות האם בדרבן ב-2001,
יש לא מעט צביעות בטענות של הארגונים היהודים. ראשית משום שהארגונים הללו אינם מוצאים לנכון להגיד שום דבר על הנסיבות שבעטיין חושב חלידי שההתנגדות המזוינת היא לגיטימית. הם אינם מגנים את האלימות המזויינת של חיילי צה”ל בשליחות ממשלת ישראל. שנית, את מספר המבקרים את ישראל באוניברסיטת קולומביה אפשר לספור על אצבעות יד אחת. אוניברסיטת קולומביה היא קמפוס עם נוכחות יהודית מרשימה. השמירה הלוחצת של ארגונים יהודים כנגד “עוכרי ישראל” מרשימה לא פחות. את ההפגנות בעד המלחמה בעיראק בפברואר שנה שעברה הובילו סטודנטים יהודים. קשה לשמוע ולהשמיע בקולומביה ביקורת על מדיניותה של ישראל ועל ההפרה הבוטה שלה של זכויות האזרח. הפרדוקס הטמון בטענתם של הארגונים היהודים המתנגדים למרי רובינסון הינו מעניין. באוניברסיטה בה שעור הסטודנטים היהודים (וגם המרצים יש להוסיף) כה גבוה, כך טוענים, אין לשכור מרצה אשר פוגעת ברגשותיהם של סטודנטים אלה. השעור הגבוה של היהודים בקולומביה הופך להיות הסיבה


