זכויות חברתיות כסכנה קיומית

אני רוצה לחזור להחלטת בג”ץ של השופטות דורנר וחיות, והשופט ג`ובראן שבו המדינה צריכה “להתייצב וליתן טעם מדוע לא יקבעו סטנדרטים לקיום אנושי בכבוד כמתחייב מחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו”. בעקבות החלטה זו הכנסת מקיימת היום דיון בנושא, אני מצפה שרבים יתקפו את בית המשפט על מעורבותו בנושאים שכביכול אין לו נגיעה בהם. זה בא בנוסף לפסיקת בג”ץ בנושא תקצוב החוק לשילוב ילדים עם מוגבלות בחינוך הרגיל. פסיקה נוספת בעלת חשיבות עוסקת  באיסור אפליה על בסיס גיל בחלקים משרות המדינה כמו המשטרה והמכס.

על מה רעשה הארץ?  בעצם לא הארץ אלא מסדרונות השלטון ועושה דבריהם, הפועלים במודע על פי אידיאולוגיה קלוקלת שנועדה כביכול לעזור לעניים אבל בדרך שוכחת אותם וזונחת אותם לכשלי השוק החופשי כביכול. ומיהו מליץ היושר העיקרי של השלטון, אוריאל לין שצץ ועולה בכל נושא שמדובר בו בזכויות שאינן זכויות הקניין. אותו ליברל שהוא בעלים של חברת כוח אדם. טענתו העיקרית היא שהמחוקק, ביניהם הוא עצמו כיו”ר ועדת חוק, חוקה ומשפט חוקקו את חוק כבוד האדם וחירותו כדי לשמור על חירויות הפרט ולא על זכויות זניחות כמו זכויות חברתיות. זאת אומרת שכאשר בית המשפט מפרש את חוקי הכנסת הוא אינו יכול לעשות זאת עצמאית אלא חייב לשאול למה התכוון המחוקק, אוריאל לין, שאלמלא כן אין בית המשפט עושה תפקידו כהלכה. כדאי לאותו נביא זעם של זכות הקניין ללמוד משהו ולהבין שתפיסתו הליברלית הארכאית פסה מן העולם כבר מזמן, וזכויות חברתיות הן חלק אינטגראלי של זכויות הפרט, אבל מה כבר אפשר לצפות מאיש כמוהו.

הטוענים שבית המשפט לא מבין בכלכלה ואין לא מקום בשיקולים אלה הם אותם עילויים  שהביאו אותנו עד הלום, לעוני גובר, לאי שוויון מרקיע שחקים ולמיתון כלכלי שנמשך כבר שנים רבות. אולי חברי הכנסת הנרפים, הכלכלנים כביכול,  והמשפטנים במקום לשמר את זכות הרשות המבצעת  להחליט בנושאי תקציב, יבינו שקיומן של זכויות חברתיות אינה גחמה של ארגונים חברתיים עלומים אלא חלק חשוב מעבודתה של אותה רשות.  בלעדי המימוש והשימור של זכויות אלה הרשות הזאת מועלת בתפקידה. כל המאבק בטוענים למימוש זכויות אלה מעיד על קוצר ידה ולא על מעורבות לא הולמת של הרשות השופטת. כדאי שיתחילו להאזין לרשות זו ולא לרשות הבלתי פורמלית ובעלת העוצמה של בעלי ההון, שכבר מזמן שכחה שתפקיד המדינה הוא לא רק לאפשר לחבריה מקסום רווחים.