חבוי בעמודים הפנימיים של "דה מארקר"

אילן פיבקו אדריכל ומשה קסטיאל מעצב רהיטים הקימו לפני מספר שנים פרויקט מנקר עיניים מעל הים של יפו בקצה של שכונת עג`מי ובנקודה בה הנוף הוא מרהיב במיוחד. הפרויקט, כמו כל הפרויקטים שמכונים “יוקרתיים” ביפו, הם למעשה גטאות מרצון של יהודים ובמקרה זה של יהודים עשירים במיוחד שמחביאים את עושרם מנקר העיניים מעיני השכנים העניים מאחורי חומות גבוהות, מערכות אזעקה, שומרים ולעתים אף קונצרטינות או חתיכות זכוכית שבורות שקועות בבטון.

יש לציין שהגטו של פיבקו הוא לא הגרוע מכולם. תואר זה נשמר לאנדרומדה. הגטו של פיבקו נבנה כך שמתאפשר למי שרוצה בכך ללכת בין הבניינים ואף לשבת על הצוק שמעל הנמל. זאת, לעומת הגטו של אנדרומדה שהיה חייב על פי ההסכם עם העירייה לאפשר ירידה חופשית לכיוון הים לכל אדם בכל עת אולם הוא עדיין סגור ומסוגר.

פיבקו וקסטיאל רכשו חלקת קרקע עם אחד הנופים המרהיבים יותר שיש באזור ובנו בתים יפים (לפחות מבחוץ) על חורבותיהם של בתים ישנים. לעירייה הם שילמו היטל השבחה על סך 2 מיליון ₪. ביוני 2005 הם הגישו תביעה לקבל חזרה את היטל ההשבחה על סך 2.5 מיליון ₪.

הכיצד?

משום ששכונת עג`מי הוכרזה כשכונה לשיקום במסגרת פרויקט שיקום שכונות ולכן לטענתם הם היו פטורים מהתשלום. עוניים של שכניהם של פיבקו וקסטיאל והזנחת השכונה בכל מובן אפשרי על ידי העירייה והמדינה כמו גם הרס יזום של חוף הים על ידי העירייה והמדינה דרך הפיכתו לאתר פסולת, הביאו בסופו של דבר להכרה בצורך לשקמה, ופיבקו וקסטיאל רוצים להרוויח מכך. האם יש משהו יותר ציני מזה?

בינתיים בית המשפט דחה את דרישתם מטעמי התיישנות, אבל העירייה טוענת שהקרקע המסוימת עליה נבנה הגטו של פיבקו אינו נכלל בפרויקט השיקום. הידיעה מדווחת באופן לקוני וסתמי. הכתב לא סבור כנראה שמשהו מסריח במיוחד בציניות הזו. הלוואי ובית המשפט היה יכול לא רק לדחות תביעה אלא גם להעניש מיוזמתו את התובע על ציניות מרושעת.