חפשו את וול סטריט ומצאו משבר

יוון נמצאת במצב כלכלי רעוע שיכול להגיע לפשיטת רגל בשל חובות כבדים. מכתבה שפורסמה היום בניו יורק טיימס מתברר שממשלת יוון קיבלה עזרה לא מבוטלת מבנקי השקעות בוול סטריט כדי להגיע למצבה העגום. השימוש במכשירים פיננסיים מורכבים, שהיו אמורים לפזר סיכון ולאפשר לבנקי ההשקעות להרוויח הון, לא נשען רק על הלוואות שנתנו לפרטים או חברות אלא גם למדינות ששיתפו פעולה כדי לא לדווח לציבור על מצבן האמיתי.

ב-2001 לוותה הממשלה היונית מיליארדי דולרים בעסקה שהוגדרה כך שלא יראה שזו הלוואה (Currency trade). גם לפני כמה חודשים כאשר המשבר נראה כבר כעובדה ניסתה חברת גולדמן סאקס לשכנע את ממשלת יוון למחזר את חובה, כמו שנעשה למיליוני אמריקאים שמחזרו משכנתאות בלי סוף, הפעם ללא הצלחה. הצורך של ממשלות לשחק בנתונים נבע גם מהצורך לעמוד בתנאים שהוצבו להצטרפות לאיחוד האירופי, גירעון של 3%. זה לא נעשה בחינם אלא שעבד את משאבי המדינה לחברות הללו. ביוון למשל הכנסות עתידיות מתשלומים לשדות התעופה וממפעל הפיס היווני.

כך שהחברות בוול סטריט מעורבות גם במשבר הפיננסי של המדינות לא רק בעקיפין אלא באופן ישיר. אז זה עובד כך חברות השקעה למיניהן מייצרות כלים פיננסיים שמגדילים באופן ניכר את רווחיהן, הן לא מסתפקות ביחידים או חברות עסקיות אלא מערבות גם מדינות במהלכיהן, משום מה מדינות משתפות פעולה עם המהלכים הללו, כאשר כל זה קורס המדינות נחלצות לעזרת אותן חברות שיצרו את כל הבלגן הזה. כך שהן תמיד מרוויחות.

נשאיר בצד את בנקיי ההשקעה הרי מהן לא מצפים לכלום אבל למה מדינות משחקות את המשחק הזה? כיון שגם פוליטיקאים חיים בעולם שהאדיר את חשיבותם של שווקים. הממשלה כידוע צריכה להיות קטנה והמיסים נמוכים (נטל המס ביוון נמוך ב-7.5% מהממוצע האירופי). מיסים נמוכים אינם מאפשרים לתת שירותים מתאימים לאזרחים, אז מה עושים? אפשר לא לתת שירותים שכאלה ולטעון שכך צריך להיות ולנסות להיבחר, או שאפשר לרמות ולהטעות את הציבור. ומי עומד אכן כדי לעזור ברמאות הזו, חברת בוול סטריט, שעד המשבר האחרון מעמדן היה חזק מזה של ממשלות ומדינות.

במחשבה שנייה, עצם הצורך לפעול באופן מטעה מראה שללא ההטעיה הזו הסיכוי של הפוליטיקאים להיבחר היה נמוך כיון שהציבור לא היה מקבל מדיניות תקציבית מרסנת ומיסים נמוכים כנדרש על פי חכמי וול סטריט והכלכלה העולמית. יש לפחות מדינה אחת שבה לא היה צריך לנקוט אפילו בשיטות שכאלה כיון שהציבור מוכן לאכול כל קיצוץ בתקציב ובעיקר בתקציבים החברתיים בלי להניד עפעף.

בלי קשר מי אחראי ועל מה ברור שמה שהיה עד עתה צריך להשתנות, בעיקר מעמד העל של שווקים ושווקים פיננסיים במיוחד. אבל זה לא מספיק כדי לעשות זאת יש לחדש את ההבנה שתפקידן של מדינות אינו לספק נתונים כלכליים שנחשבים לטובים אלא גם לספק לאזרחיהן חיים של כבוד.