ח״כ גטאס במחתרת ועומד להימלט מהמדינה - האמנם?

נהוג לחשוב שתפקיד התקשורת הוא להיות אובייקטיבית ולכסות באופן אמין את החדשות, כדי לא להפוך לכלי בידי השלטון כנגד מתנגדיו. אך ביומיים האחרונים התרחש בדיוק ההפך: התקשורת הפגינה התגייסות מקיר לקיר ופעלה נמרצות ליצירת קונצנזוס, במסגרתו חברי כנסת הן מהימין והן מהשמאל יפעלו למה שעשוי להוביל בסופו של דבר להדחתו של ח״כ באסל גטאס. למען יראו וייראו שאר הח”כים הערבים – אם לא תיישרו קו, גם אתם תהיו בחוץ. והנה, ברגעים אלו ממש אושרה בכנסת הסרת חסינותו של גטאס.

ביום ראשון הועלו חשדות נגד ח”כ גטאס (הרשימה המשותפת) בנוגע לביקוריו ההומניטריים את האסירים הפוליטיים. מיד לאחר ביקורו, פורסם שהמשטרה ושב”ס חושדים כי בעת ביקוריו בכלא קציעות הוא העביר טלפוניים ניידים ופתקים לאסירים, ובוויינט אף צוין ש”כבר כשהגיע חבר הכנסת לכלא הוא היה נתון תחת מעקב, זאת בשל מידע שהגיע מחטיבת המודיעין בשב”ס שלפיו הוא מתכוון להבריח טלפונים לאסירים ביטחוניים”. למחרת נטען שגטאס כבר במתחרת וישר גם הוזכר הקשר המשפחתי בינו לבין עזמי בשארה – ״גטאס הוא בן דודו של ח”כ לשעבר עזמי בשארה, שנחשד בריגול ובסיוע לחיזבאללה, ונמלט מהמדינה״ (הרמיזה ברורה).

במאמר דעה ב״הארץ״, ג׳קי חורי כבר הספיק לדעת מה קורה בתוך המפלגה ולטעון “שמופעלים לחצים על ח”כ גטאס שישעה את עצמו או שיתפטר”. לבסוף, במהדורה המרכזית בערוץ 2 נטען שחבר הכנסת הודה במעשים המיוחסים לו.

מכתבה לכתבה, העיתונאים שוכחים לציין את הדיווחים המוטעים שהעבירו, כמו למשל שגטאס לא ברח אלא התייצב לחקירה כנדרש, או מוסיפים דברים על דעת עצמם בדומה לחורי שכבר ידע מה קורה בתוך המפלגה – מבלי שהמפלגה עצמה תדע. אבל הכי הזוי, שהעובדה שגטאס כלל לא הודה במיוחס לו לא מזיזה לאיש, ובערוץ 2 – מלבד התדרוך שקיבלו מן המשטרה – לא עשו את המינימום וטרחו לברר מה עמדו של הח״כ. הוא מצדו מסר כי לא עבר כל עבירה על ביטחון המדינה: ״ביקוריי אצל האסירים הם במסגרת פעילות הומניטארית ומוסרית בסוגיית האסירים לה אני מחויב ממניעים מוסריים צודקים… האסירים סובלים מתנאים קשים וטיפול בנושא זה הוא במסגרת תפקידי הציבורי והפרלמנטרי. אין לי מה להסתיר, אנחנו נכנסים ויוצאים מחקירות אלה בראש מורם”.

מה שבאמת מדאיג, הוא המהירות שבה הדברים מתפתחים. יומיים בלבד לאחר החשדות, השר לביטחון פנים גלעד ארדן כבר הצליח לפעול למניעת ביקוריהם של האסירים הפוליטיים בידי חברי הכנסת הערבים ולאשר את הצעתו בוועדת הכנסת. האבסורד בכל זה, הוא שאיש לא בודק את העובדות, ועד שממשלת הימין תסיים עם התקדים להדחת גטאס – תוצאות החקירה כבר לא יהיו רלוונטיות. למי מכם שזיכרונם קצר, רק לפני חודש הימין הישראלי ברשות ביבי-בנט הסיתו נגד החברה הערבית על שהציתו את המדינה במהלך מתוכנן על רקע לאומני, התקשורת הצטרפה, ואילו היום מתברר כי רוב ההאשמות היו מופרכות. כך עשוי לקרות גם בתיק של גטאס: התקשורת תתגייס ותסית באופן יצירתי, הציבור הישראלי שגם ככה לא בודק עובדות ייצור לחץ ציבורי על חברי הכנסת משמאל (אלה מימין ומצביעיהם כבר מזמן תומכים) והחלטה להתחיל להדיח חברי כנסת ערבים תתקבל.

בפועל, מאחורי גל ההסתות, מה שהימין רוצה הוא ליצור מציאות פוליטית שבה גבולות השיח מתנהלים כאילו אין כיבוש. כך לדוגמה, מכל מה שנאמר על גטאס בימים האחרונים, לא נאמרה מילה אחת על האסירים הפוליטיים שכלואים עקב רצונם לחיות בכבוד, והדיון התקשורתי כולו מתנהל על ידי מי שמטיפים לנו מוסר – אלה ששולטים בעזרת כוח צבאי אלים כמעט 50 שנה במיליוני אנשים, חלקם תחת מצור כבר עשר שנים ללא זכויות בסיסיות. השיח שהימין מנסה לכפות עם רוח גבית של התקשורת ומנגד שתיקת השמאל, הוא לנתק את הקשר שלנו עם בני עמנו. וזו הסיבה שבל”ד וחברי הכנסת שלה מככבים בכותרות – מכיוון שאנחנו לא מתעלמים אפילו לרגע אחד מכך אנחנו חלק מהעם הפלסטיני והכיבוש הוא כיבוש אדמתנו והאסירים הם אחינו ובנינו.