• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

טיהור בעיתון "הארץ"

שי כהן

רותי סיני, כתבת הרווחה של עיתון “הארץ”, פוטרה אתמול מעבודתה. אור קשתי, כתב החינוך של העיתון, זומן אף הוא לשימוע לפני פיטורים. השניים פעילים בוועד עיתונאי “הארץ”, שהכריז לאחרונה על סכסוך עבודה בעיתון. לטענת ההנהלה, הפיטורין הם על רקע השינויים במערכת החדשות של העיתון, וכן על רקע הקיצוצים הנובעים מהמשבר הכלכלי.

סיני, כתבת העיתון מזה 13 שנים, מסקרת את תחומי הרווחה מאז 2001 ואף זכתה בפרס סוקולוב ובאות עמותת אומ”ץ לעיתונות כתובה. בעבר כבר זומנה סיני לשימוע לפני פיטורים אצל העורך הראשי דב אלפון, לאחר שבכנס במכון ון ליר מתחה ביקורת (מנומקת) נגד העיתון. האפשרות שסיני תפוטר עוררה סערה רבה, בין השאר גם כאן. לבסוף בוטל השימוע שתוכנן לה והיא נשארה לעבוד בעיתון.

אור קשתי, כתב החינוך של העיתון, שהחל את דרכו העיתונאית ב”הארץ” בתפקידי עריכה שונים, זומן לשימוע לפני פיטורים שצפוי להתקיים בימים הקרובים. קשתי חזר ל”הארץ” לפני כשנתיים לאחר שנתיים כראש דסק החינוך ב”מעריב” ותקופה קצרה בערוץ 10.

ועד עיתונאי “הארץ” שוקל לפנות לבית הדין לעבודה על רקע זימונו לשימוע של אור קשתי. נציגי הועד רואים את מהלך ההנהלה כחמור במיוחד וטוענים כי נראה כי זימונו של קשתי לשימוע נעשה ממניעים שאינם מוצדקים, בייחוד לאור העובדה שלא עלו בעבר טענות לגבי תפקודו המקצועי. לטענת הוועד, “יש חשש כבד שההחלטה לזמנו לשימוע קשורה לעובדת חברותו בוועד ולסכסוך העבודה שהוכרז לאחרונה בעיתון”. ביום שלישי יסתיימו חמישה עשר הימים מאז הכריז ועד עובדי הארץ על סכסוך העבודה, ובשבוע שעבר החליטו העובדים לנקוט צעדים ארגוניים נגד הנהלת העיתון, עם תום תקופת הצינון, במחאה על פיטורים וקיצוצי שכר.

ועד עיתונאי “הארץ”, שסיני הייתה ממקימיו לפני כשנתיים, קיבל לאחרונה ייפוי כוח מעובדי העיתון לכנס אסיפות הסברה ולפתוח בעיצומים או אף בשביתה במערכת. על פי מייל שהופץ בין העיתונאים, מטרת הצעדים היא להפעיל לחץ על הנהלת העיתון לדון “ברצינות ובתום לב בדרישות העובדים”. עובדי “הארץ” מבקשים בין היתר להחזיר לעבודה עיתונאים שפוטרו ועדיין מעוניינים לעבוד, לעצור את הליכי הפיטורים המתנהלים בימים אלה, ולהבטיח פיצוי מוגדל לכל עיתונאי שיפוטר.

סיני וקשתי אינם העיתונאים הבולטים שההנהלה הראתה להם את דלת היציאה מ”הארץ” ומגרורותיו בשבועות האחרונים. לאחרונה עזב את העיתון כתב התחקירים הבכיר גיא לשם, וכתב תחקירי הבריאות, רן רזניק, נמצא אף הוא במו”מ על המשך דרכו בעיתון. גם לשם ורזניק, כמו סיני, הם זוכי פרס סוקולוב. גם דנה גילרמן, כתבת האמנות של העיתון ב-11 השנים האחרונות, עזבה בעקבות חילוקי דעות עם עורכת “גלריה” החדשה, ליסה פרץ. הוא הדין גם לגבי מספר עורכים בכירים וכתבים אחרים ובהם סגניות העורכת מור גורדון ואדר זאבי וכתב התקשורת אסף כרמל. למעשה, מאז כניסתו של אלפון לתפקיד התחלפו כמעט כל העורכים הבכירים בעיתון הארץ. בין העוזבים: עורכת “גלריה” איריס מור, ראש מערכת החדשות רונן זרצקי ועורך מוסף הספורט, איתן מרקוביץ`. רק בדצמבר האחרון התבשרנו כי אחרי 30 שנה בעיתון, תעזוב גם תמי ליטני, סגנית העורך ועורכת עמודי הדעות, ומי שמילאה שורה של תפקידים בכירים אחרים בעיתון.


לפרסומים בנושא הפיטורים והעזיבות הרבות באחרונה, מגיבה הנהלת הארץ בעקביות יחסית בניסוחים כלליים אודות “קיצוצים ושינויים במבנה העיתון”.

המגמה המסתמנת מעלה את השאלה – אולי בעצם כל העניין הוא מגמת חיסול כללי של עלויות ואיכות לטובת מטמורפוזה סופית של “העיתון לאנשים לחושבים” לטבלואיד מצוי לאור לחצי השוק, החינמונים והאינטרנט? והאין הדבר נראה מוזר לאור זאת שככל הידוע, ל”הארץ” הייתה שנה רווחית מאד ב2008? הצגתי שאלה זו למספר עיתונאים הקשורים היום או בעברם לעיתון – ותשובה מצוינת קיבלתי השבוע מעיתונאי המעדיף (די ברור למה) להימנע מציון שמו.

“זה לא יהיה טבלואיד מצוי. זה יהיה יותר כמו הדה מרקר. וכמו הדה מרקר, הכתבים יהיו בחצי שקל ויתחלפו כל הזמן ואף אחד לא יכיר אותם. והמשבר פשוט נתן לעיתון הזדמנות נפלאה לעשות במכה אחת את מה שהיה לוקח לו שנה-שנתיים. הועד הציע קיצוץ שכר רוחבי כמו במעריב. ההנהלה דחתה את זה, כי לא מדובר רק בחיסכון. מדובר במעבר מעיתון תפירת יד לעיתון בסרט נע. הכל בנוי על ההנחה שלקוראי הארץ אין אלטרנטיבה, וזו כנראה הנחה נכונה”.

כדאי להזכיר כאן שהמו”ל עמוס שוקן החל בתהליכים אלו עוד בזמן “חדשות” ז”ל. עיתון שובב ופורץ-דרך זה מנע מעובדיו להתארגן ופתח את עידן החוזים האישיים בקרב עיתונאי ישראל. לאחר שעשה זאת, ניתן היה לסגור אותו. המגמה חילחלה הלאה, לשאר העיתונים.  

 כמי שמחויב קודם כל לזכותם של העיתונאים ב”הארץ”, כמו כלל העובדים במשק, להתאגד ולהיאבק ליחסי עבודה הוגנים המעוגנים בהסכם קיבוצי- הציבה המגמה הרחבה יותר דילמה. האם בציון של התהליכים הרחבים של רידוד וקיצוץ, של מה שנראה כאובדן הדרך שאפיינה את העיתון לטובת שיקולים עסקיים (שלדעתי גם הם סופם להתברר כמוטעים) אני מחליש את האמירה הברורה על ההתנכלות לוועד ומאבק העובדים?

אחרי הרהור בנושא החלטתי שדווקא ההתלכדות של מגמות השוק הנפסדות – מבית – ביחס להתארגנות העובדים ולמעמדם, ומחוץ – הזחילה לעבר עיתונות זולה וצהובה תוך חיתוך בעלויות והאיכות – היא המבהירה את הדרך בה בחר שוקן להוביל את עסקיו. התנועה במקביל למטה ביחס לעובדים, למטה באיכות העבודה העיתונאית ו”המוצר” חייבת להיבלם – וכאן גם ברורה השותפות בין עיתונאים המתארגנים לשמור על מעמדם לבין ציבור שה”מוצר” של שוקן הוא גם (או שמא היה?) חלק מהתרבות שלו.

מוזמנים להגיב, אבל הפעם זו גם עצומה- לא נקנה עיתון המפטר חברים בוועד העיתונאים שלו בעיצומו של סכסוך עבודה! הצטרפו גם ב facebook.

אורן פרסיקו פרסם שתי כתבות ב”עין השביעית” על המתרחש בעיתון בתקופה האחרונה. על טבלואידיזציה של “הארץ”  לחצו כאן, על הפיטורים והקיצוצים בעיתון לחצו כאן.

כנראה שיעניין אותך גם: