ישראל מגלה נפט, ורשמים ממושבת ההון

תומס פרידמן, בעל טור ב”ניו יורק טיימס” ומגדולי המאמינים בעולם הנפלא שהגלובליזציה הכלכלית מכינה עבורנו (הבשורה המרכזית של פרידמן היא שאנו חיים בעולם שטוח), כותב היום בעיתון טור, שמשרד החוץ, תעשיית ההיי טק  ואוניברסיטת בן גוריון צריכות להפיץ ברחבי הגלובוס. “ישראל מגלה נפט” זו כותרת המאמר, הנפט של ישראל הוא כושר ההמצאה היצירתי של סטודנטים להנדסה ואנשי תעשיית ההיי טק. מסתבר שעל פי פרידמן אנחנו הישראליים איננו מודעים לכך שאנו חיים בגן העדן העתידי.

לפני מספר ימים איציק כתב כאן על העשירים הישראלים ומעריציהם מקרב העיתונאים, על הפער בין יושבי ראש דירקטוריונים בארצות הברית לבין עובדים שהם בחזקת עבדים בשוק העבודה, כותבת השבוע ברברה ארנרייך. ארנרייך מציינת את הפער בין ראשי הדירקטוריונים של התאגידים הכלכליים לבין מנהלים הנמצאים מיד אחריהם בהיררכיה. על פי מחקר המצוטט על ידה, לפני כשלושים שנה ראשי הדירקטוריונים הרוויחו 80% יותר מאלה הנמצאים במקום השלישי בהיררכיה אחריהם, כיום הם מרוויחים 260% יותר. אולם בתחתית הסולם נמצאים מהגרי העבודה שבמקרים רבים חיים כעבדים ממשכורת של 100 דולר לחודש.

כך גם באוניברסיטאות, לצד מרצים המשתכרים מאות אלפי דולרים בשנה, יש מרצים מן החוץ המשתכרים 5000 דולר לסמסטר הוראה ללא כל זכויות. לפני זמן קצר, היא כותבת, התפרסם סיפור על מרצה שהיה מגיע לאולם ההרצאות מהמקלט לחסרי בית בו הוא לן ומרצים אחרים עובדים כמלצרים להשלמת הכנסה. כך גם במקצועות אחרים כמו עריכת דין, בו הפער בין בעלי משרדים המשתכרים מיליונים לבין עורכי דין מן השורה העובדים שעות ארוכות בשכר רעב.

במדור סקירת הספרים של ה”ניו יורק טיימס” מתפרסמת השבוע סקירה על ספרו של Robert Frank, “Richistan“, מעין מחקר אנתרופולוגי המתאר את חייהם של עשירי ארצות הברית מעמד הולך ומתרחב יחסית. כיום יש בארצות הברית יותר מ 1000 מיליארדרים ובשנת 2005 נוספו 227 אלף מיליונרים חדשים. פרנק טוען שהעשירים חיים במדינה נפרדים, הם מעין תושבים זרים במדינתם, יש להם מערכת רפואה פרטית, רופאי החצר המשרתים אותם, מערכת תחבורה פרטית, צי של מטוסים פרטיים, אחת מהילדות של אחת המשפחות הללו בקשה מהוריה לחוות את החוויה של לטוס במטוס עם אנשים שהיא אינה מכירה. פרנק מנתח את שפת השבט הזה ומסביר את מילות הקוד וסממני ההיררכיה, את המונחים המבחינים בין סתם מיליונרים לעשירים מאד. אם זה מנחם מישהו המסקנה של פרנק היא האנשים הללו לא מאושרים במיוחד.