כמה מחשבות של כלת פרס נובל לספרות

על הרומנים שלה העוסקים בפוליטיקה שבין המינים היא אומרת “אני מתארת את היחסים בין המינים כיחסים הגליאניים, יחסים שבין אדון לעבד. כל עוד הגברים יכולים להגדיל את הערך המיני שלהם באמצעות עבודה, תהילה ועושר, ונשים זוכות לעוצמה רק באמצעות גופן, יופי ונעורים שום דבר לא ישתנה”.  לשאלה האם היא לא “תקועה” בסטריאוטיפים שעבר זמנם, כיוון שהיא מהווה דוגמה נגדית, שהרי זכתה בפרס נובל, עונה ילינק, “אשה שזוכה להערכה באמצעות עבודתה מאבדת מהערך הארוטי שלה, לאשה מותר לפטפט ולקשקש, אולם הבעת עמדה סמכותית באופן ציבורי, עדיין נחשבת לחציית הגבולות החברתיים. ביטויי האמנות של אישה הופכות אותה למפלצת בעיני הגברים אם היא לא מקטינה את דמותה ולא מציגה את עצמה כסחורה. במקרה הטוב ביותר גברים פוחדים ממנה”.  בראיון ילינק מדברת גם על ארצות הברית של בוש ועל אוסטריה אחד ממקומות מגוריה.