כמה מילים על התקציב ועמדת מרכז אדוה

“להערכתי הצמיחה ב-2009 תהיה 2%–3%. ייתכן שהצמיחה תהיה גבוהה מ-3%, אבל באותה מידה היא יכולה גם להיות נמוכה מ-2%”. מה צריך יותר כדי להגדיר את הגישה ממנה נגזרת ההערכה הזאת כמדע מדויק? דרך אגב, בהצעת התקציב צופים צמיחה של 3.5%.

ואחרי הציטוט המדויק הזה של מי שהיה הכלכלן הראשי באוצר וכעת עושה חייל באותו תפקיד בקבוצת הראל פיננסים אפשר לגשת ולדון במסמך עב הכרס, 160 עמודים, שפרסם אתמול האוצר, ולטענתו כולל את התוכנית הכלכלית לשנה הבאה.  

מה משעניין בתוכנית הוא הבחירה כביכול שניתנה לממשלה, תקציב מוטה ביטחון או מוטה חברה. כרגיל אין דיון במסגרת התקציב עצמה שכבר נקבעה, שוב יעלה התקציב רק ב-1.7%, ולהזכיר, זהו שיעור הגידול האוכלוסיה, כך שבמסגרת הקיימת, ללא שינויים משמעותיים אחרים, התקציב לנפש נשאר אותו דבר כמו בשנה הקודמת, בלי לשכוח את הקיצוצים בתקציב לנפש בתקציבים שמאז 2001.

עוד דבר מעניין הוא ההתמדה בקיצוצים בקצבאות הביטוח הלאומי, לא משנה מה המצב הכלכלי, בזמן משבר צריך לקצץ כי אין כסף, בזמנים טובים כאשר הצמיחה גבוהה צריך גם כן לקצץ. הגיון ברזל שאינו קשור לכלום. מנכ”לית המוסד לביטוח הלאומי אמרה: “איך בכלל חשבו לפגוע בכל כך הרבה קבוצות אוכלוסיה? המחשבה שהם בכלל חשבו על זה לא תאומן” (הייתי מצפה מהביטוח הלאומי לפרסם מסמך ובו המשמעות של המדיניות הכלכלית ולא רק להגיב בתקשורת). כדוגמה, קצבאות הילדים, אשר קוצצו  במצטבר 19 מיליארד שקל עד היום, ועכשיו רוצים לקצץ עוד חצי מיליארד, בשביל הקטע, כדי שלא נתרגל ל-152 שקל לחודש לילד, כי זה יותר מידי. אבל כידוע הליברלים שבינינו מתייחסים לקיצוץ בקצבאות הילדים הוא יותר ממבורך, אז למה לא להמשיך.

חיסול מדינת הרווחה בישראל הוא המטרה וזהו ההיגיון המוביל. כדי להטעות את השרים וגם אותנו נכתב שיעד העל של המדיניות הוא “עידוד הצמיחה תוך צמצום פערים”, הנה נכנס הנושא החברתי כחלק מיעדי המדיניות הכלכלית, אלא שכאשר בוחנים את המדיניות מוצאים עד כמה צמצום הפערים הוא תוצאה נגזרת של מדיניות על כלכלית שכוללת כמובן את הקיצוצים המתמידים. כדי להשתיק את הביקורת בנוסף לקיצוצים מוצעות תוספות לתוכניות ממוקדות. למשל, תוספת של 200  מיליון שקל לתגבור שירותים לילדים, אז הנה גם קיצצנו גם הוספנו וגם יצאנו מורווחים ב-300 מיליון שקל. אילו באמת הייתה דאגה לילדים הייתי מצפה שישקיעו מיליארד שקל בתגבור ולא 200 מיליון, אז הייתי מאמין שדאגה לילדים עומדת בראש מעייניי מתכנני התקציב.  

אחד מהאמצעים לצמצום פערים הוא הרחבתה של תוכנית וויסקונסין לכל הארץ וביצועה על ידי ארגונים פרטיים. כי ידוע שזו תוכנית מדהימה שמשפרת את איכות חייהם של משתתפיה ללא הכר. לא משנה שזוהי עוד הפרטה רבת היקף של שירות ציבורי שטוען שהוא יכול לעשות את אותה מלאכה באיכות טובה יותר ובמחיר נמוך יותר. אבל יש דברים שמוכנים לשלם בעדם גם אם הדיון הכללי גורס יעילות וחיסכון.

יש נושאים רבים במסמך שאפשר לדון בהם אבל קצרה היריעה ונכתב על כך לא מעט בעיתונים. מה שחשוב לזכור שהמאבק אינו צריך להיות על שקל פה שקל שם אלא על תפיסת עולם שעומדת בניגוד לתפיסה המיוצגת על ידי האוצר, הממשלה והכנסת. בלי מדינת רווחה, אין רווחה, יש פערים, יש עניים ויש כאלה שחיים ממש בזבל. כבר עכשיו מדיניות הרווחה בישראל היא שלד שאינו מזכיר אפילו מדיניות כזו ברוב מדינות אירופה וככל שחולף הזמן בו ננקטת המדיניות הזו כך יקשה בעתיד להחזיר מאפיינים של מדינת רווחה שבה בני האדם אינם כלים במגרש הכלכלי אלא שחקנים ראשיים שחובת החברה לספק להם חיים של כבוד.

והודעה לעיתונות מטעם “מרכז אדוה”