כשאורטל הפכה ברגע את יחסי הכוח
היו כל כך הרבה רגעים יותר מרגשים בפרק האחרון של “האח הגדול”, כמו למשל ההסבר בפריים-טיים על למה “ערס” זו מילה גזענית. כל השיחות שהתרחשו מסביב לזה וירדו בעריכה אבל הועלו אחר כך בפייסבוק ריגשו אותי עד דמעות. בכלל, הרעיון שאורטל בן דיין זקוקה להגנה, להגנתי, מרגיש לי מגוחך. אבל אבל אני רואה כל כך הרבה חוסר הבנה בקשר לאקט ההתפשטות שלה, והנושא לא מפסיק לצוץ לי בפיד כבר כמה ימים. כל הסיטואציה עוררה בי הזדהות עמוקה.
קודם כל, אני כל כך מכירה את זה שאת למודת ניסיון בלעמוד על שלך ולהתמודד עם איומים ואלימות. את למודת ניסיון ולכן מגיבה אחרת, את לא נבהלת בקלות, את לא מתקפלת ואת לא עומדת ומחכה בחוסר אונים לדחיפות ולתקיפה הפיזית. בתור אשה החברה מצפה ממך להיבהל, לצעוק “תעזוב אותי” כשמתחילים להפעיל עלייך כוח פיזי ולחכות שהגברים ליד יבואו לעזרתך. כל חריגה מהנורמה הזאת – לא נבהלת, לא עמדת וחיכית בחוסר אונים לתקיפה, שלא נדבר על אם החזרת – כל חריגה כזאת והסביבה מתהפכת עליך ברגע; עוברת ברגע אחד מלהסתכל עליך כאשה חסרת אונים שזקוקה להגנה, ללשפוט אותך על ששברת את הכללים ואת התפקיד שנתנו לך. את לא חסרת אונים? את מגינה על עצמך? את לא ראויה להגנה, אלא לעונש.
וזה מה שאורטל עשתה. הגנה עצמית, פעולה ישירה לא-אלימה. הורידה חולצה, הפכה את יחסי הכוח ברגע. אותם יחסי כוח שהופכים את החזה שלנו, משלנו לאובייקט מיני, שצריך לכסות ולהסתיר. למי שלא הבין את הכוונה ב”הטרדה מתקנת”, ההקשר הוא לא אפליה מתקנת, ההקבלה היא לגזענות מתקנת. כמו בגזענות מתקנת, הפכו על המדכא את יחסי הכוח. כמו בשרשור “מה אשכנזי בעינייך”, כשפתאום סימנו את המדכא שהיה שקוף עד עכשיו, ככה הונכחה האלימות. האלימות המרומזת והלא מדוברת שנוכחת כל הזמן, שכולנו חיות איתה יום-יום ומתקפלות וזזות, באוטובוס, ברחוב, בעבודה, בהופעה. האפס שחוסם לך בכוונה את הדרך ברחוב, הרגל שנדבקת אלייך באוטובוס. אלימות שגרתית, רוב הזמן לא צריך אפילו לאיים במילים, אנחנו פשוט זזות. במקרה הזה היה איום מפורש של שימוש בכוח.
גם ההתפשטות הוציאה ממני טונות של הזדהות, כי ככה השתחררתי מהצבא לפני 11 שנה. התפשטתי בחדר הכניסה לוועדת חריגים ושיתקתי את הבקו”ם לשעה. פשוט ישבתי שם ערומה ואכלתי תפוח, זה הספיק כדי להקפיץ את המפקדת של הבסיס, קב”נית וקצין המעצר של הבק”ום. הגעתי ישר לכלא לשבוע, שהסתיים בשחרור מהצבא. לטובתי היה, שלאף אחד היה אסור לגעת בי כשאני ערומה חוץ מלשוטרות צבאיות. כך ישבנו כולנו וחיכינו להם ביחד שעה, תוך כדי שאני מסרבת לניסיונות דיבוב של הקב”נית, שניסתה לפרק את המצב. היה קטעים.
זו וגם זו פעולה ישירה לא-אלימה. שתיהן הגנה עצמית. לבוא בטענות לאדם, לאשה, שהגנה על עצמה בפני איום פיזי מפורש, זאת בדיחה.


