זה של עמוס הראל ואבי יששכרוף “הביקורת על מדיניות אולמרט נשמעת בינתיים רק בלחש. היא מתמקדת בטענה, שהתעקשותו לא לנהל מו”מ על שחרור אסירים פלשתינאים בתמורה לחטוף גלעד שליט ובהמשך גם לחטופים בצפון, סגרה בפניו את האופציה המדינית והותירה בארגז הכלים שלו רק את האף-16 והאפאצ`י. הבעיה באופציה הצבאית היא שקל להיכנס אליה וקשה מאוד לצאת בכבוד. די לראות את הסתבכות המבצע בעזה, שבינתיים לא הביא לשינוי במדיניות חמאס ולא קירב את שחרור שליט”.
וגם זה של אלוף בן ב”הארץ”:
“ההתבצרות של אולמרט בעמדה שלפיה לא ינהל שום מו”מ סופגת ביקורת חריפה מצד חלק מגופי המקצוע העוסקים בפרשה. ראש הממשלה, הם אומרים, טיפס על עץ גבוה מדי. הוא סגר מראש כל אפשרות למו”מ ובכך נהג בניגוד מוחלט לעמדת קודמיו (כך גם שלל מצה”ל את הסיכוי לקבל מודיעין על החייל, אגב ניהול המגעים).
ביום שלישי, בהערכת מצב שהתקיימה באחד מגופי המטכ”ל, טענו חלק מהדוברים שאולמרט תימרן את עצמו לנקודת האופטימום. אילו היה מדובר בעסקה כספית, כל כלכלן היה אומר לו: תמכור עכשיו, כי מכאן המחיר יכול רק לרדת. ובתרגום לשפת המו”מ: הגיעה העת להתחיל לסגת מעט מההצהרות, משום שהתעקשות עליהן עלולה לדרבן חטיפה נוספת, בניסיון של היריב להוכיח שיוכל לאלץ אותך להתפשר ולדבר עמו”.
נראה שחוסר המעצורים הפוליטי והמוסרי שמאפיין את הקריירה הפוליטית של אהוד אולמרט, ושעד עתה הסתכם בשחיתויות אישיות ופוליטיות, עלול אכן הפעם להוביל ל”עימות שתוצאותיו הרות אסון”. חוסר המעצורים הזה מתיישב עם דברים שאמר לאחרונה ראש הממשלה בראיון עיתונאי, שהוא מעוניין להעביר לפלסטינים ולאחרים את המסר שבישראל “בעל הבית השתגע”.
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
