לבטל את צבא העם

בשבוע שעבר התבשרנו על פתיחת עונת הציד של המשטרה הצבאית. בשבועות הקרובים הם מקווים לרדוף וללכוד ברשתם מאות מתוך 4,500 העריקים וה”משתמטים”. לצורך העניין הקימו מתקני כליאה זמניים, שיחררו אסירים אחרים מבתי הכלא הצבאיים. העיתונים מאיימים שהעצורים יוכתמו בתיק פלילי לשארית חייהם, ומאות שוטרים צבאיים יפשטו על בתי אזרחים ברחבי הארץ ויצודו להם עריקים.

השאלה שלא נשאלת היא מי הם אותם עריקים ו”משתמטים” (מונח חדש יחסית למה שנקרא בעבר “עריקי בקו”ם” – משתמטים הם אנשים שלא קיבלו פטור משירות ביטחון ולמרות זאת לא הגיעו ליום הגיוס שלהם) שיש לצוד ברחבי הארץ? ואולי גם, למי זה טוב?

במרוצת חיי הקצרים הספקתי להתקל בלא מעט עריקים למיניהם, חלקם בתקופת שהותי בכלא הצבאי וחלקם בהמשך בפעולתי בארגון “פרופיל חדש”, וזכיתי להכיר אנשים מדהימים וסיפורים מזעזעים שלימדו אותי יותר על החברה שלנו מכל שיעור בבית הספר או באוניברסיטה ומכל התנדבות בקהילה. אז מי הם העריקים? הנה כמה דוגמאות לעריקים שהכרתי:

העריק הוא הבחור שניסה להתאבד פעמיים וכשהמפקדים שלו עדיין לא הסכימו להתייחס אליו ברצינות, הלך הביתה במקום לנסות להתאבד שוב. הוא ועוד רבים כמוהו.

העריקה היא הבחורה שהעבירה את כל תקופת השירות הצבאי שלה חודש בבסיס, כמה חודשים בבית כדי לעזור לגמור את החודש, וכמה חודשים בכלא הצבאי וחוזר חלילה.

העריק הוא החייל הקרבי שמוצב בשטחים, ושהמפקד שלו לא איפשר לו לראות קב”ן כדי להתמודד עם מה שהוא ראה שם, אז הוא ערק, כדי ללכת לכלא, כדי שיוכל לראות שם קב”ן ולדבר עם מישהו. הוא ועוד רבים כמוהו.

העריקה היא העולה החדשה שלא התאקלמה, עזבה את הארץ, וכשחזרה לבקר את המשפחה שלה כאן, גילתה שהיא “משתמטת”. היא ועוד רבות כמוה.

העריק הוא החייל שקיבל תנאי שירות טובים אבל לא קיבל אישור עבודה, וכשאמו התקשרה להגיד לו שהגיעו מההוצאה לפועל, הוא הלך הביתה וחזר לעבוד, כמו שהוא עשה מגיל 15. הוא ועוד הרבה אחרים.

העריקה היא הבחורה שנוצלה מינית על ידי המפקד שלה, וכשנענתה בשלילה לבקשתה לעבור תפקיד, ערקה כדי להפלט מהיחידה שלה. היא ועוד רבות כמוה.

העריק הוא הבחור הדרוזי שסיים שלוש שנות שירות רק כדי לגלות שבחברה הישראלית הוא עדיין נחשב “ערבי”, אזרח סוג ב’, שאין לו אפילו כתובת ושם לרחוב בו הוא גר כדי לקבל צו מילואים, ו-20 שנה מאוחר יותר עצר אותו שוטר והודיע לו שהוא עריק מילואים כבר 20 שנה. הוא ועוד רבים כמוהו.

עריקה היא אחת החברות של הבת שלך, או קרובת משפחה רחוקה שלך. העריק הוא האח הקטן שלך, או הילד של חברים שלך. עריק יכול להיות כל אחד שלא יודע להסתדר עם המערכת הצבאית, ובעיקר, כזה שהמערכת הצבאית לא יודעת להסתדר איתו.

אז למי טוב הציד הזה? את מי הוא משרת? זה בטוח לא טוב לכל אותם 4,500 צעירים החיים תחת פחד המעצר, או שכבר התרגלו למעצר כחלק מהמציאות, ויירדפו וייכלאו. זה בטוח לא טוב להורים שלהם, למשפחות שלהם, לחברים שלהם ששוטרים צבאיים יפשטו על בתיהם ויעברו חדר חדר בניסיון ללכוד מישהו. האם זה טוב לצבא שמשקיע עכשיו כוח אדם רב רק בלצוד את האנשים האלה? האם זה טוב לצבא שמשחרר בכל מקרה 56% מהאוכלוסייה לפני או במהלך השירות הצבאי שלהם? האם זה טוב לצבא למרות שוועדה צבאית שהוקמה לבדוק את מודל הגיוס, המליצה על מעבר לצבא מקצועי, אלא שמסקנותיה מעולם לא יושמו?

ישנו יתרון “חברתי” אחד בלבד בבזבוז המשאבים וההתעללות בצעירים האלו, כפי שניתן לראות בקמפיינים בעד גיוס לכל: אלו שכן שירתו לא רוצים לצאת פראיירים. מה שהם לא מבינים זה שהם כבר יוצאים פראיירים, חוק גיוס חובה שאיננו נחוץ הוא זה שפוגע בהם, בזכויות שלהם, ובחופש שלהם, ולא אלו שלא יכולים להרשות לעצמם לעמוד בחוק הזה.

גיוס החובה בא גם במסווה של שוויון, של המיתוס הסוציאליסטי עליו הקומה המדינה, ועל כן גם הצבא. הרעיון שרק שירות לכולם יכול להבטיח שלא יהיו אלו רק העניים והמדוכאים שיישלחו כבשר לתותחים כפי שקורה ברחבי העולם. אבל גם כאן, למי השוויון הזה תורם? האם בסופו של דבר “בשר התותחים” של צה”ל אינם המג”בניקים והגולנצ’יקים, המזרחים, האתיופים, עולי ברית המועצות ותושבי הפריפריה? כיום השכבות הנמוכות גם משרתות בצה”ל, גם נשלחות לבצע את העבודות השחורות ביותר, וגם עושות את כל זה בכפייה, ללא שכר, ועוד תחת מעטפת שקרית של שוויון.

אז הנה רעיון יצירתי, במקום שצה”ל ירגל אחריי נערות בפייסבוק, במקום שמאות לוכדי עריקים יפרשו את רשתותיהם ברחבי המדינה ויקימו מתקני מעצר חדשים, במקום שצעירים יצטרכו לבחור בין החיים שלהם ומשפחתם ובין שירות צבאי, במקום שממשלות יקומו וייפלו ויקומו מחדש בעסקאות הזויות כדי לגייס גם את החרדים, ובמקום שאלה שכן משרתים ירגישו פראיירים, אולי הגיע הזמן להודות שצבא העם מת, ולבטל את חוק גיוס חובה. לכולם.