• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

לכורדים אין חברים מלבד ההרים

היזידים מוצגים בתקשורת כמעין תפאורה בהצגה שנקראת “הטרור האיסלאמיסטי וזוועותיו במזרח התיכון”, אבל הסיפור של העם הכורדי הוא הרבה יותר מבשר תותחים במיצג האימים של דאעש ורלוונטי במיוחד לנו, הישראלים. עידן פינק אבידני, דור שני בארץ ליוצאי כורדיסטאן, על ההיסטוריה של יהודי כורדיסטאן וההכרח להיות סולידריים
עידן פינק אבידני

English

לכורדים אין חברים מלבד ההרים.
חברים יקרים וכל מי שקורא את זה. אנא הפסיקו להעלות חדשות שליליות ובמקום זאת התפללו עבור פשמרגה והאמינו באלוהים. אנחנו הכורדים מעולם לא פגענו באף אומה ומעולם לא ביקשנו דבר שלא היה זכותנו. אנחנו רק נאבקים עבור הזכויות שלנו, אנחנו רק נאבקנו כדי להגן על ילדינו ונשותינו. מעולם לא היתה לנו תמיכה מאף אחד. אף אומה. בואו כולנו נתפלל לאלוהים ונבקש ממנו שיגן עלינו ועל פשמרגה שלנו. בואו נפסיק להתנהג כאילו שאנחנו יודעים מה קורה כי אנחנו פשוט לא. בואו נפסיק להתנהג כמו פוליטיקאים ולנתח ולהעלות דברים בפייסבוק. במקום זאת, בואו נישאר בני אנוש ונתפלל. בואו נישאר בני אנוש ונעזור למשפחות שלנו בשנגאל שנמלטו מבתיהם. בואו פשוט נסתכל למעלה לשמים ונבקש ממנו שלום. הוא אף פעם לא דוחה בקשות.
אנחנו עם רודף שלום שפתח את ידיו להגן על אלו שמעולם לא עשו אפילו מאמץ קטן כדי לתמוך בנו, בגלל שכורדים הם אנושיים. בואו נישאר אנושיים.
אתם לא עוזרים לאף אחד כשאתם מעוררים חרדה אצל אנשים”.
#התפללו עבור #פשמרגה

כך כתבה לפני כשבוע בפייסבוק חברתי הודא שגרה באירביל-הוואלר, בירת כורדיסטאן האוטונומית, בעקבות התקפה רצחנית נוספת של כוחות דאעש באזור מכמור שגרמה למאות-אלפי יזידים להימלט חסרי כל להרים, שם רבים מהם מתו מרעב וצמא, מתפללים להצלה. הטקסט המרגש הזה מבטא בעיני את מהותו של העם הכורדי ומאבקו לעצמאות: סולידריות מתוך שותפות גורל שמוחקת חילוקי דעות פוליטיים פנימיים, צורך עז באמונה וחוסר אמון מוחלט בעולם שנובע מניסיון היסטורי רב-שנים.

מאז נכנסה דאעש לתודעת חיינו במזרח התיכון, אנחנו צופים בחרדה בזוועות שמותיר אחריו הארגון הרצחני הזה דרך עיניהם של פרשנים שונים בתקשורת, המנתחים את המצב בעיראק מנקודת מבט ביטחונית ומרוחקת. העם הכורדי מוצג על ידם כמעין תפאורה בהצגה שנקראת “הטרור האיסלאמיסטי וזוועותיו במזרח התיכון”, בעוד רובנו לא ממש מבינים במה מדובר ולא יודעים שהסיפור של העם הכורדי הוא הרבה יותר מתפאורה או מבשר תותחים במיצג האימים של דאעש, וגם הרבה יותר רלוונטי לנו הישראלים בני העם היהודי היושב בעצמאות מסוימת בציון.

פליט יזידי. צילום מתוך העמוד "אנא כורדי- הארגון הארצי של יהודי כורדיסתאן בישראל"
פליט יזידי. צילום מתוך העמוד “אנא כורדי- הארגון הארצי של יהודי כורדיסתאן בישראל”

את המשפט “אין לכורדים חברים חוץ מההרים” טבע מולה מוסטפא ברזאני, המנהיג הגדול והבלתי מעורער של העם הכורדי שנלחם כל חייו למען עצמאות כורידסטאן והיה ראש הממשלה הראשון של האוטונומיה הכורדית. משפחת ברזאני ממשיכה את מורשתו: בנו, מסעוד ברזאני, הוא ראש הממשלה הנוכחי ובני משפחתו נוספים מחזיקים בתפקידי מפתח בממשל.

כורדיסטאן היא חבל ארץ הררי, פורה ויפהפה. בשל תנאי השטח, במשך שנים רבות חיו הכורדים בניתוק יחסי משאר עמי המזרח התיכון וכך הצליחו לשמר תרבויות עתיקות שחלפו מן העולם. המיעוט היזידי שאנו שומעים עליו אינו המיעוט היחיד שמרכיב את העם הכורדי: יהודי כורדיסטאן למשל שימרו את מסורת היהדות העתיקה עוד מימי גלות בבל בבית ראשון ושמרו על מסורת לימוד התורה שבעל פה, והשפה הארמית שהיתה לשון רוב העם היהודי בזמן התלמוד נותרה לשונן של כמה קהילות מקרבם. הם שימרו את מורשת הנביאים האחרונים שציון קבריהם היוו חלק משמעותי בחיי הקהילה – קבר הנביא יונה במוסול (שהוחרב לפני כמה שבועות), קבר הנביא נחום באלקוש וקבר הנביא דניאל בקירקוק. כשהרוב הגדול של יהודי כורדיסטאן עלו לארץ ואימצו את השפה העברית כשפה ראשונה, פסקה הארמית מלהיות שפה חיה ומדוברת. אמנם דור הסבים והסבתות שלנו עוד מדברים אותה יחד עם מעט נוצרים שחיים בכורדיסטאן, אבל היא הוכרזה על ידי האקדמיה כשפה מתה.

הצנחת מזון וסיוע הומניטרי לפליטים יזידים:

נראה שמאז ומעולם נרדפו הכורדים על ידי עמים זרים וחיו תחת כיבוש זר. למרות מגמת עיור מסוימת במאות האחרונות, ההרים היו ונותרו המרחב המוגן של הכורדים – משם צמחה תנועת ההתנגדות הכורדית, ועד היום הם היחידים שיודעים להסתדר ולהילחם בתנאי השטח הקשים. במאה האחרונה, הכורדים של צפון עיראק חיו תחת כיבוש ערבי-עיראקי. בתקופת סדאם חוסיין נטבחו אלפי מהם, ואילו ערים וכפרים נמחקו עד היסוד. אני זוכרת את סבא וסבתא שלי עוקבים אז בדאגה רבה אחר המתרחש בכורדיסטאן, בעוד עיני העולם נשואות לבגדאד ולאינטרסים של נפט ואימפריאליזם.

הקהילה הכורדית היהודית היתה תמיד מלוכדת, וכמו קהילות אתניות אחרות שנזרקו לתוך כור ההיתוך הציוני – קשרי העבר התרבותיים שלה עם השכנים ניתקו. כשהתחלתי אני, דור שני בארץ ליוצאי כורדיסטאן, לקיים קשרים עם כורדים משם, הופתעתי לגלות מה רב הדמיון בינינו. הייתי בטוחה שיעקמו פרצוף לנוכח היותי יהודייה מתוך סולידריות עם אחיהם המוסלמים בפלסטין, אך גיליתי שעבור הכורדים הזהות הלאומית חשובה אלפי מונים ביחס הזהות הדתית. אמנם רוב הכורדים כיום בעולם הם מוסלמים סונים, אך עבורם אני קודם כל כורדיה, ורק אחר כך מוסלמית, נוצרית, יהודייה או יזידית.

דווקא מתוך ההיכרות הזאת עם הכורדים הלא-יהודים הצלחתי להבין יותר את התרבות של אבותי. הבנתי גם את המחיר ששילמנו כל אחד מצדו האחר של המזרח התיכון ב-60 שנה האחרונות: ככורדים יהודים הגענו לרמה מסוימת של ביטחון ועצמאות ומימשנו את הזכות הבסיסית להגדרה עצמית, אבל במחיר גבוה של ויתור על תרבות ששימרנו במשך אלפי שנים. מסורות של 3,000 שנים אבדו בתוך כור ההיתוך ויצירת הזהות החדשה הישראלית. כיום, הרוב הגדול מבין 200 אלף יהודים כורדים שחיים בארץ לא מדברים קורמנצ’י או ארמית. אמנם בחלק מבתי הכנסת עוד שרים בסגנון כורדי ובחלק מהחתונות עוד רוקדים דוהולה וזורנה ואוכלים קובה ביום שישי, אבל התרבות המפוארת ממוסגרת בעיקר כהיסטוריה ופולקלור.

לעומתנו, הכורדים בכורדיסטאן שימרו את תרבותם, אבל שילמו מחיר כבד בצורת שנים של סבל, רצח עם וזוועות שאנחנו (תודה לאל) לא נאלצנו לחוות. הם סיפרו לי על הבריחה הגדולה להרים בשנות ה-90, על החרבה עד היסוד של ערים וכפרים, על פחד מהנשק הכימי של סדאם חוסיין וסיוע הומניטרי שהונצח עליהם ממסוקים כדי שיוכלו לשרוד. זכור לי במיוחד תיאור של ארגזי סיוע עם קמח וטחינה שהוצנחו מהאוויר והתפרקו לפני הנחיתה לקרקע, בעוד הכורדים המודאגים צופים בחרדה באבקה הלבנה ובטוחים שמדובר בנשק כימי המיועד לחסל אותם.

גם לאחר כל הזוועות הללו, העולם עדיין לא השתכנע שמגיעה לכורדים עצמאות. את הצביעות של המערב אנחנו כבר מכירים, אבל למה במזרח התיכון אף אחד לא יוצא להגנתם? התשובה הפשוטה היא – הם לא ערבים. התשובה היותר מורכבת: אינטרסים פוליטיים וגיאוגרפיים. כשאנחנו מדברים על כורדיסטאן אנחנו מתכוונים לדרום טורקיה, צפון מזרח סוריה, צפון עיראק ומערב איראן. אף אחת מהמדינות האלה לא מוכנה לוותר על השטחים האלה כדי להעניק עצמאות למיעוט הכורדי בשטחה, במיוחד שבחלקם קיימים מאגרים רציניים של נפט ומשאבי טבע.

פיצוץ קבר הנביא יונה/ מסגד נבי יונס במוסול:

בעוד העולם כולו שותק נוכח הזוועות שקורות בכורדיסטאן כפי ששתק גם בעת השואה שביצע בזמנו סדאם חוסיין בכורדים, הפיד שלי מלא בתמונות של משמרות מחאה ותמיכה שמארגנים הכורדים החיים מחוץ למדינה. בעוד הליגה הערבית מחויבת (לפחות על הנייר) לעצמאות פלסטין, היא ממשיכה להתנגד לעצמאות כורדיסטאן. בת הברית החזקה ביותר של הכורדים זו ארה”ב – היא זו שעזרה בהקמת האוטונומיה הכורדית לאחר הפלתו של סדאם חוסיין, וכיום עוזרת להם מעט בעיקר בסיוע הומניטרי ובתקיפות נקודתיות (כאלה שייראו מספיק מוצדקות בעיני האמריקאים שיושבים לבטח בארה”ב וחוששים מהסתבכות נוספת בעיראק).

אך עם כל הכבוד לרצון לא להיכנס שוב למלחמה באזור לא להם, האמריקאים לא יכולים להסיר אחריות מחלקם הישיר בבלאגן והאסון שמתרחש באזור: ארה”ב היא זו שחימשה את הצבא העיראקי, שנטש את עמדותיו ואיפשר לדאעש להשתלט על נשק מתקדם הרבה יותר מצבא פשמרגה הכורדי שעליו נאסר להתחמש. ארה”ב “מנהיגת העולם החופשי” נכנסה ללא היסוס למלחמה מאות-אלפי קילומטרים מהבית כדי להגן על אינטרסים של נפט ואנרגיה, ועכשיו כשתוצאות התסבוכת שלה גורמת לרצח עם היא נזהרת ומוכנה להגן רק על מוסדות הקונסוליה האמריקאית באירביל. אין סוף לצביעות.

פליטים יזידים. צילום מתוך העמוד "אנא כורדי- הארגון הארצי של יהודי כורדיסתאן בישראל
פליטים יזידים. צילום מתוך העמוד “אנא כורדי- הארגון הארצי של יהודי כורדיסתאן בישראל

אבל אנחנו לא אזרחי ארה”ב. אנחנו אזרחי מדינת ישראל בני העם היהודי. אסור לנו לעצום עיניים בפני מיעוט נרדף שעובר רצח עם, הרי עברנו אנחנו רצח עם ממש לא מזמן. מאז הקמת מדינת ישראל נותרו הכורדים המיעוט הגדול ביותר בעולם ללא מדינה. כורדיסטאן לא נמצאת מעבר להרי החושך, היא בסה”כ שעתיים טיסה מאיתנו – הרבה יותר קרובה מהמזרח הרחוק שם לא היססנו לעזור בעת אסון הצונאמי ויותר קרובה מהאיטי, קניה ושאר המקומות בהם השקענו משאבי סיוע רבים. מדינת ישראל שנזהרת כל כך לא להתערב בסוריה מחשש להסתבכות דיפלומטית, לא צריכה לחשוש מאותה הסתבכות בכורדיסטאן – אין חשש להסתבך עם הליגה הערבית, שכן הליגה הערבית נגדם, ואין חשש להסתבך עם טורקיה שהיחסים איתה מעולם לא היו גרועים יותר, אין חשש להסתבך עם ארה”ב.

הבורות הכללית לגבי המתרחש במזרח התיכון ותחושת “כל העולם ובמיוחד המזרח התיכון נגדנו” גורם לכולנו לפספס את הדמיון הרב בין העם היהודי והעם הכורדי. אבל לכורדים החיים בישראל זה מאוד ברור, במשך שנים הם סבלו מהכיבוש העיראקי בשטחם. תשאלו את הכורדים פה בארץ, הם יגידו לכם שגם השינוי בהלך הרוח וביחסים בין היהודים לאחרים בעיראק שהוביל לעליה המונית ב-51-52 לא הגיע מהכורדים המוסלמים, אלא מהעיראקים.

רבים אינם יודעים שהקהילה הכורדית בארץ כמו הכורדים הגולים בשאר ארצות העולם שומרת על קשר עם כורדיסטאן. כשמולה מוסטפא בראזני הוביל את הכורדים למאבק עיקש למען עצמאות, כל העולם ראו בהם ארגון גרילה לא לגיטימי. העולם המערבי הנאור ראה בזכות הכורדים לעצמאות איום על האינטרסים הפוליטיים והכלכליים שלהם במזרח התיכון. היה זה חביב שמעוני ז”ל שהקים את ארגון יהודי כורדיסטאן בארץ שניהל קשר אישי עם בראזני ודאג שמדינת ישראל תסייע לכורדים במאבקם לעצמאות. היום האחיין שלו יהודה בן יוסף הוא יו”ר הארגון וממשיך במובן הזה את הקשר והסולידריות עם הכורדים.

הפגנת תמיכה ביזידים מול שגרירות ארה"ב, 13.08.14
משמרת מחאה מול שגרירות ארה”ב, 13.08.14

כמו כורדים אחרים בגלות, גם אנחנו קיימנו משמרת מחאה מול שגרירות ארה”ב בתל אביב. דרשנו מארה”ב לא להסתפק בסיוע הומניטרי נקודתי. בעידן של ימינו, סרטוני ההוצאות להורג מועברים אלינו כמעט בשידור חי ויחד איתם גם המורשת התרבותית שלנו הולכת ונכחדת. צפיתי בבעתה בפיצוץ קבר הנביא יונה במוסול, כאשר לאט-לאט חילחלה ההבנה שיש לנו עסק עם אנשים שאיבדו צלם אנוש ושמו להם למטרה להכחיד תרבות שלמה על אנשיה וזכרה מן העולם.

עכשיו הזמן שלנו לפנות לממשלת ישראל. כאזרחים מן השורה הרמנו קול – אבל זה לא מספיק. אני קוראת מכאן לראש הממשלה, שר החוץ ושר הביטחון: זה לא הזמן לדיונים דיפלומטיים אלא למעשים. זה הזמן להגיב בצורה מיידית להשתלטות דאעש ולאיום על כורדיסטאן שהוא איום גם עלינו, על המורשת התרבותית שלנו, ועל המיעוט הלא ערבי במזרח התיכון. אנחנו לא סולחים לעולם שהיסס ובחר לא להפציץ את תאי הגזים באושוויץ; עכשיו תורנו – אסור לנו להסס, יש לנו אמצעים, יש לנו יכולת, ויש לנו חובה מוסרית לא לעמוד מנגד.

כנראה שיעניין אותך גם: