• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

מדוע עזה היא עדיין שטח כבוש

רן הכהן

ד”ר רן הכהן מלמד בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב ועוסק בתרבות אתיופית.

לתועלת הקוראים, אני מרכז כאן את הטיעונים העיקריים לכך שרצועת עזה היא עדיין שטח כבוש בידי ישראל.

 

(0) לפינוי ההתנחלויות אין כל השלכה על קיומו של כיבוש. חל איסור על הקמת התנחלויות בשטח כבוש. יתכן כיבוש גם בהעדר התנחלויות, כמו שתתכן מלחמה גם בהעדר פשעי מלחמה.

(1) יציאתם של חיילי הכובש היא אמנם תנאי הכרחי לסיום הכיבוש, אבל אינה תנאי מספיק לסיומו.

(1א) ממילא, חיילים ישראלים (ו/או כלי נשקם, כגון מל”טים) שוהים ושולטים באופן קבוע במרחב האווירי ובמרחב הימי של רצועה עזה, המהווים חלק מהותי מן הטריטוריה שלה.

(1ב) מעבר לכך, הצבא הישראלי גם פולש קרקעית באופן חוזר ונשנה לתוך שטחי הרצועה.

(2) “מבחינת המשפט הבינלאומי, `השליטה האפקטיווית` בשטח היא המבחן לקיום הכיבוש. […] פינוי המתנחלים לבדו לא ייחשב לסיום `השליטה האפקטיווית`, אם הדלתות ייוותרו נעולות וישראל תחזיק את המפתח.” (אלוף בן, הארץ, 9.8.2005). ישראל היא בעלת השליטה האפקטיווית ברצועה, וזאת בדרכים הבאות (מעובד על פי הדו”ח המצוין של עמותת גישה<StrippedTag/FONT>):

(2א) שליטה במעברי היבשה של הרצועה. המעבר היחיד שאינו בשליטה ישראלית (אבל בפיקוח ישראלי) הוא מעבר רפיח, אשר בו מותרת כניסתם של “תושבי הרצועה” בלבד (לא של אנשים אחרים, ולא של סחורות). הקביעה מיהו “תושב הרצועה” נתונה בידי ישראל. כל יתר המעברים (לאנשים ולסחורות) נמצאים בשליטה ישראלית מלאה.

(2ב) מניעת הקמתם של נמל ימי ונמל תעופה שיאפשרו תנועה אל הרצועה וממנה.

(2ג) שליטה קרקעית באמצעות פלישות של כוחות קרקעיים.

(2ד) השלטת “איזורי חיץ” בתוך הרצועה, שבהם אסורה נוכחות או תנועה של תושבי הרצועה.

(2ה) שליטה מלאה במרחב האווירי של הרצועה.

(2ו) שליטה מלאה במים הטריטוריאליים של הרצועה.

(2ז) שליטה במרשם האוכלוסין הפלסטיני (ובכלל זה בהגדרה של מיהו “תושב עזה” לצרכי כניסה ויציאה ממנה).

(2ח) שליטה במעטפת המכס ובהעברת כספי המיסים עצמם, שישראל גובה עבור הפלסטינים.

(2ט) שליטה ביכולתה של הרשות הפלסטינית להפעיל סמכויות שלטוניות.

(2י) שליטה על הגדה המערבית, שיחד עם רצועת עזה מהווה יחידה טריטוריאלית אחת.

(2יא) מניעת “המעבר הבטוח” בין הרצועה לגדה, המפירה הן את התחייבויותיה של ישראל והן את שלמותם הטריטוריאלית של השטחים הפלסטיניים.

-יש להוסיף, שהמצור שמטילה ישראל על הרצועה מאז עליית החמאס מוכיח שהשליטה הישראלית איננה תיאורטית בלבד, אלא שלישראל יש הרצון והכוח לשלוט ברצועה, והיא אף מממשת זאת הלכה למעשה.

(3) סיום כיבוש מחייב שחרור אסירים. למעלה מ-750 מתושבי עזה עדיין כלואים בבתי סוהר ישראליים.

(4) סיום הכיבוש מותנה בהעברה מסודרת של השלטון מהכובש לנכבש. אילו הנסיגה מעזה היתה מתבצעת בהסכם עם הפלסטינים, יכול היה האו”ם לקבוע את הסטטוס של השטח שפונה. אך ישראל בחרה לצאת מהרצועה באופן חד צדדי.

(5) ישראל עצמה שקלה להכריז על היציאה מעזה כעל “סיום הכיבוש”, אולם בסופו של דבר הוחלט שלא להכריז על כך ולהסתפק בהכרזה על “סיום האחריות”. מצד אחד, ישראל מעולם לא הודתה רשמית שהשטחים שנכבשו ב-1967 הם שטחים כבושים; מצד שני, כשביקשה להרשיע פלסטיני מעזה ב”הסתננות” טענה<StrippedTag/FONT> המדינה בבית המשפט כי כיבוש הרצועה הסתיים כבר ב-1994, אחרי חתימת הסכמי אוסלו. בין כך ובין כך, ישראל הרשמית אינה טוענת שההתנתקות הביאה לסיום הכיבוש בעזה.

לא אאריך על המשמעות המשפטית והפוליטית של המשך כיבושה של עזה. יוזכר רק (א) שלאוכלוסיה נכבשת יש זכות חוקית להתנגד באלימות לכיבוש, הן בשטח הכבוש והן בשטחי המדינה הכובשת; ו(ב) שהמדינה הכובשת נושאת באחריות לחייה ולרווחתה של האוכלוסיה הכבושה.

כנראה שיעניין אותך גם: