• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

מדינה יהודית אוטומטית

במקום לצאת נגד שבועת האמונים בלבד, יש לצאת נגד הקונספציה הבעייתית של ישראל היהודית-דמוקרטית
יוסי ברנע

באחרונה קיבלה הממשלה את הצעתו של השר יעקב נאמן ביחס לתיקון חוק האזרחות. לפי ההצעה, “כל אדם לא יהודי שירצה לקבל אזרחות ישראלית יהיה חייב להביע נאמנות למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית”.

מעבר לאנטי-דמוקרטיות הנעוצה בדרישת נאמנות מצדו של כל מי שאינו יהודי, לעומת יהודי, מבטאת דרישת הנאמנות את אופייה הבעייתי של ישראל כמדינת לאום דמוקרטי. זו נקודה מרכזית ומוחמצת בדיון, והדבר בא לידי ביטוי, בין השאר, במאמרו של זאב סגל “חוקתי אך מיותר” (“הארץ”, 8.10).

במאמרו, כותב סגל ש”טיעון להפליה יכול להישמע נוכח קביעה אפשרית בחוק המוצע שלפיה לא תחול חובת הצהרה על יהודי שייחשב לאזרח מכוח חוק השבות, אם בלא צורך בהצהרת נאמנות שתכיל את ערכי המדינה כיהודית ודמוקרטית. עם זאת, קשה לראות פגיעה חוקתית במימוש זכותה של המדינה, כמדינה יהודית במסורתה וסמליה הלאומיים, לתת עדיפות ליהודים ולא לחייבם במתן הצהרת נאמנות”.

איור: יעל בוגן, העין השביעית the7eye.org.il, cc-by-nc-sa

הבעיה הבסיסית נעוצה בעובדת מתן אזרחות אוטומטית ליהודי מעצם היותו יהודי, בלא תהליך של התאזרחות והבעת אמונים למדינה. תמוה כיצד ניתן להיות אזרח במדינה מבלי לדעת דבר על ההיסטוריה שלה, על חוקי היסוד שלה, ועל שפתה. הפיכת יהודים אוטומטית לאזרחי ישראל לעומת תהליך ההתאזרחות ללא-יהודים הנמשך שנים מספר, יוצרת שני מסלולים לאזרחות, ולמעשה גם שני סוגי אזרחים.

נוסח הכרזת האמונים לכלל המתאזרחים אותו מציע סגל הוא “אהיה אזרח נאמן למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית המעניקה זכויות שוות לכל אזרחיה”. לכאורה, זו נוסחה תקינה ודמוקרטית, אולם נשאלת השאלה מהי מהותה של המדינה היהודית, וכיצד זו יכולה להיות מדינה דמוקרטית כמו שצרפת, ארה”ב או הולנד הן דמוקרטיות?

יפה עונה לכך פבריסט קאפ, מתאזרח מצרפת, שמסביר “כאזרח צרפת וכמי שבא ממדינה דמוקרטית קשה לי להבין את המונח ‘יהודית ודמוקרטית’. בצרפת ובמדינות אחרות באירופה אך אחד לא חשב לדוגמה לחייב את האזרחים להצהיר אמונים לצרפת כמדינה נוצרית. כולם מתחייבים לדמוקרטיה, שוויון וזכויות אדם ולא לדת כזאת או אחרת”.

ברור שהמקבילה לצרפת הדמוקרטית היא המדינה הדמוקרטית הישראלית ולא המדינה היהודית.

פרופ’ מרדכי  קרמניצר, במאמר לולייני בשם “להיכן נעלם השכל?” (“הארץ”, 11.10), גורס שמעיקרון חופש הדת והמצפון אין מקום לכפות הצהרת הנאמנות למדינה היהודית-דמוקרטית על מי שאינו יהודי, על מי שהוא אתיאיסט או על מי שדוגל בהפרדה מלאה של הדת מהמדינה. קרמניצר כותב: “כשם שלא היינו סובלים התניית אזרחותו של יהודי במדינה אחרת בהצהרת אמונים שלו למדינה נוצרית ודמוקרטית”, אבל זה כמובן לא מפריע לו לקבוע ש”עובדת היותה של מדינת לאום דמוקרטית של העם היהודי היא נתון חוקתי המעוגן היטב בהכרזת העצמאות שלנו, בחוקי היסוד, בחקיקה ובלבבות של רוב האזרחים”. כלומר, מבחינת קרמינצר, המדינה היא שלוחה של העם היהודי ברחבי העולם ואינה מדינה טריטוריאלית בה קיים לאום טריטוריאלי המורכב מאזרחי ישראל.

זה המקום לציין את נקודת המפגש בין הדמוקרטיה המודרנית ללאומיות, שגם היא יצירה מודרנית: בעוד הריבון בראשונה הם כלל אזרחי המדינה (הפרלמנט אמור לגלם את רצון הריבון), מהווים כלל אזרחי המדינה את לאום המדינה. בישראל אין מהווים כלל האזרחים את לאום המדינה. הלאום הישראלי שבמדינה אינו מוכר על ידה, ובנוסף כך לא כל האזרחים שווים על פי החוק, המבחין בין מי שחוק השבות חל או יכול לחול עליהם לבין מי שלא.

במקום לצאת נגד שבועת האמונים בלבד, יש לצאת נגד הקונספציה של ישראל היהודית-דמוקרטית. רק ישראל דמוקרטית יכולה מבחינה תבונית להחליפה. תבונית, אך לא מעשית, זאת כל עוד כל הכוחות הפוליטיים מצדדים בה, וכל עוד בשמאל הרדיקלי רוצים מדינה דמוקרטית חסרת זהות או מדינה דו-לאומית חסרת יכולת תפקוד.

כנראה שיעניין אותך גם: