• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

מדיניות "העמימות" של הגבולות המוניציפאליים ומרדכי ואנונו

יוסי דהאן

עו”ד עודד פלר יחד עם עמירם גיל ויונתן ברמן מ”האגודה לזכויות האזרח” כתבו לאלוף יאיר נווה, אלוף פיקוד העורף, עשרה עמודים של השגות על ההגבלות שהוטלו על מרדכי ואנונו מתוקף תקנות ההגנה לשעת חירום.

בין היתר הם כותבים על תכליותיהן הזרות של ההגבלות שהוטלו על ואנונו, שאין להן דבר עם תכליותיהן המקוריות  של התקנות (שאף הן “זרות” במובנים אחרים).

תכלית אחת שההגבלות על מרדכי ואנונו נועדה להשיג היא שמירה על מדיניות “העמימות” הגרעינית של ישראל, הנתלית באילנות גבוהים כראש המלמ”ב האימתני יחיאל חורב והעיתונאי לכל עת דן מרגלית, על כך הם כותבים:

“החשש לפגיעה בבטחון המדינה” אינו, אם כן, חשש מפני חשיפת מידע חדש, שטרם נחשף (שכן מידע שכזה לא ניזכר בין דבריו של מר ואנונו אפילו ברמז), אלא מפני פגיעה במדיניות העמימות, שמנהלת מדינת ישראל בכל הנוגע לפרוייקט הגרעין. החשש, כפי שהוא בא לידי ביטוי במצגת המלמ”ב, הוא מפני כוונתו של מר ואנונו, הנחזית על ידי גורמי הבטחון, לבוא במגע עם גורמים זרים, “על מנת שיפעלו נגד מדיניות ישראל בנושא הגרעין”. זאת ועוד – החשש הוא מפני הפצת “מידע מפוברק ושקרי אותו ניסה לפרסם בעבר”. חשיפתו של מידע זה, אליבא דגורמי הבטחון, “עלולה לגרום נזקים חמורים לבטחון המדינה וליחסי החוץ שלה”.

לדברים אלה ניתן אישור מפורש על ידי ראש המלמ”ב, מר יחיאל חורב, בישיבת ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת ביום 9.3.2004:

“…אי-אפשר לומר שאין מדיניות למדינת ישראל בנושא העמימות. זה דבר ידוע. אני מניח שאתם מכבדים את העובדה שיש ממשלה, ולא ממשלה אחת, ממשלות לאורך שנים קובעות מדיניות, ועל הדרג הביצועי לשמור על המדיניות הזאת. אם יש טעם בנושא המדיניות, ומישהו חשב שיש טעם וכדומה, אז שואלים: מה כבר עשה ואנונו? מה פירושה של עמימות? אם אתה עובר את הכוס עם המים, והמים יישפכו, ותיעלם העמימות, יש עמדות ויש דעות שאומרות שאז אנחנו עשויים להיות תחת סנקציות קשות מאוד. בין היתר, יכול להיות שיעשו מולנו כל מיני פעולות, וייגרם נזק ישיר גם לבטחון. לפני ואנונו, המים בכוס היו למטה, ועכשיו חסרות בכוס טיפה או שתיים והמים יגלשו, ונעמוד מול סנקציות.”

העיתונאי דן מרגלית ניסח את הדברים בלשון בהירה במאמר בעיתון “מעריב” ביום 17.2.2004:

                              

“הודאה באשר למתרחש בדימונה תלבה את המצור על ישראל. היא תאלץ את ארה”ב להטיל עליה סנקציות. ב-1969 הושגה הבנה בין שתי המדינות. ישראל לא תנסה את נשקה הגרעיני ולא תודה שהיא מחזיקה בו. אמריקה תחדל לחטט ולשאול. כל עוד ישראל עמומה – אמריקה אינה מחויבת לפעול נגדה. אם תכריז בפומבי מה נאגר במחסניה, לא יוכל אפילו שר ההגנה דונאלד רמספלד למצוא צידוק לפעילות הגרעינית בדימונה…

זה מכביד על הממשלה. ייתכן שראשיה מתחרטים על הימנעותם מלחסלו     [ את ואנונו] עם לכידתו… עתה דנים בכל דרגי הממשלה בהיערכות לקראת שחרור ואנונו. יש הצעות שונות, החל במעצר מנהלי ובשחרור מהכלא בתנאים מגבילים וכלה באוזלת יד. העיתוי קשה דווקא בגלל המתקפה הבינ”ל על יכולתה הגרעינית של ישראל, שואנונו ישתלב בה עם שחרורו.”

החשש, אם כן, הוא כי מר ואנונו ישתלב בשיח, התוקף את מדיניות החימוש הגרעיני. שיח זה, יש לציין, אינו נוגע למידע, המצוי ברשות מר ואנונו מתוקף עבודתו בעבר בקריה למחקר גרעיני. מדובר בהתבטאויות, שכמוהן כהתבטאויותיו של כל אדם אחר, המביע דעות, העומדות בניגוד למדיניות מדינת ישראל בדבר “העמימות הגרעינית”, או בניגוד לכל מדיניות אחרת. ניהולו של שיח ציבורי כזה, אף אם מטרתו היא להביא לשינוי במדיניות ישראל, ואף אם אינו מוצא חן בעיני קברניטי המדינה וזרועות הבטחון, אין לו דבר וחצי דבר עם פגיעה בבטחון מדינת ישראל.”

על האבסורד שבהגבלות הם כותבים:

“פירושו של דבר, כי מר ואנונו, אשר מתכוון להתגורר בעיר תל אביב, שברחובותיה נציגויות דיפלומטיות רבות, ייאלץ להתהלך בעיר מגוריו, ממנה אף אין הוא יכול לצאת כאוות נפשו, כמי שמתהלך במבוך, תוך שהוא מתכנן ומחשב כל צעד מצעדיו ומנסה לעמוד במשימה הבלתי אפשרית של הימנעות מכל טעות, שתחשב הפרתן של המגבלות.

….. מה יהא, למשל, אם יגור בעיר תל אביב, כפי שהוא מבקש לעשות? האם בכל פעם, בה ייסע, למשל, לאורך דרך השלום בצידה השייך לעיר גבעתיים יצטרך להודיע על כך למשטרה? האם כאשר יהיה מעוניין לחלוף על פני בית הוריו בבני ברק, ולו כדי לצפות אל החלון, יאלץ להודיע על כך מראש למשטרה? האם כאשר ייסע בדרך עירונית יחול עליו איסור לעקוף פקק תנועה או מכשול בדרך, אם משמעות הדבר, שייצא את גבולותיה המוניציפאליים של עיר מגוריו? האם כאשר יפגוש חברים, יהא עליו לתכנן מראש היכן ומתי, וכמה זמן יארך כל מפגש? מה עליו לעשות, אם ישהה בבית מכר או קרוב משפחה עד שעת לילה מאוחרת, שעת לינה מקובלת לכל דבר ועניין? האם ייחשב לו הדבר כהפרת ההגבלה ללון שלא בביתו? ומה אם לא ישהה בלילה בביתו, אלא יימצא מחוצה לו, ברחוב או במקום ציבורי, האם גם אז ייחשב הדבר להפרה?”

לקריאת מסמך ההשגות בשלמותו לחצו כאן.

הסבר מעניין להטלת ההגבלות מספק ראובן פדהצור (שאף הוא היה בעבר קרבן של המלמ”ב) בעיתון “הארץ” – ואנונו עלול לחשוף בין היתר את מחדליו של חורב ואנשיו. פדהצור כותב:

“עד היום לא נעשתה בדיקה רצינית של מחדלי השב”כ והמלמ”ב, שחלקו באחריות לאבטחת הכור. בוועדת הבדיקה הפנימית של שני הגופים, שהוקמה לאחר התפוצצות פרשת ואנונו, היה חבר חורב, המלמ”ב הנוכחי, שהיה אחראי מטעם מערכת הביטחון לאבטחת הכור בחלק מהתקופה שוואנונו עבד שם. עבודת הוועדה היתה טיוח ומריחה.” 

כנראה שיעניין אותך גם: