מדיניות כלכלית, מעבר לפונדמנטאליזם

“מטרות המדיניות הכלכלית של הממשלה הם: תעסוקה מלאה, פיתוח בר קיימא, מערכת צודקת יותר של חלוקה וחיזוקה של מערכת הרווחה”.

במאי השנה פורסם דו”ח נרחב של הבנק העולמי שעסק במדיניות של צמיחה, מתברר שגם בעולם הגלובאלי יש דברים שנעלמים מעיננו בפרובינציה המזרח תיכונית בה אנו חיים. בעוד אצלנו מדברים על מדיניות כלכלית כמשהו ברור ידוע שבו חוקים אוניברסאליים הנדמים לחוקי הפיזיקה בימים הטובים שלהם, במקומות אחרים, אפילו בבנק העולמי מתעוררים ספקות לגבי מה שקרוי קונסנסוס וושינגטון שהוביל למדיניות שאנחנו מכירים גם במקומותינו ושפגעה לא מעט במדינות המתפתחות, ובחלק מהאנשים במדינות העשירות.

אמירות שהפכו לאמיתות שאין עליהן עוררין בנוגע למדיניות כלכלית התמתנו או פשוט נעלמו מהשולחן, כך לגבי הערך המוחלט של ליברליזציה, דרגולציה, הפרטה, ושווקים חופשיים. נעלמו המלצות שאינן מתייחסות לקונטקסט של המדינות השונות. כמו גם הכרה בעובדה שקונטקסט חשוב כמו גם גבולות הידע שלנו. יש הדגשה שדברים צריכים להיעשות בפרגמטיות וצעד אחר צעד ללא מהפכות גדולות (דברים ממאמר של רודריק).

בכלל נראה שמה שנאמר על ידי מבקרים שקרויים בזלזול, לפחות בישראל, חברתיים, חדר לקודש הקודשים של הכלכלה, למשל, כלכלן כמו רודריק שבשנה שעברה פרסם ספר* שבו תעד דרכים שונות שיכולות להוביל להצלחה כלכלית, שלא לדבר על ספריו הרבים של סטיגליץ בנושא, ובכלל הבנה כללית שמה שנעשה אינו מוביל לטוב בעולמות האפשריים ואולי להיפך.

האמונה העיוורת בעקרונות כלכליים אוניברסאליים מפנה מקום לראייה שבה המומחים הכלכליים אינם יודעי כל שמכתיבים כברשימת מכולת מדיניות שיש לבצע, מדיניות אחת שמתאימה לכולם. יותר מכך, יש דרישה לענווה ממקצוע ששכח או מעולם לא ידע מה משמעות המילה.

כל זה טוב ויפה, אלא שכאן עדיין שולטת בדיון הציבורי, התפיסה שפג תוקפה, במסדרונות הבלתי מאווררים של האוצר, וכמובן בעיתונות הכלכלית. לכן שמחתי לשמוע שהאוניברסיטה בה אני מלמד משתפת פעולה עם אנשי ונשות המוסף הכלכלי של הארץ בקורס שנושאו יהיה עיתונות כלכלית ושילמד בתוכנית לתקשורת באוניברסיטה. הנה גם האוניברסיטה משתפת פעולה בשימור המסורת הכלכלית כדי שחס וחלילה לא תתפתח כאן עיתונות כלכלית מעודכנת, כמו שאותה אוניברסיטה עושה גם  בתוכניות הלימודים עצמן.