הנה מתכנסת הממשלה הגדולה ביותר במזרח התיכון בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. הנה ראש הממשלה מורה, מפקד וקובע החלטה רבת משמעות, תרומה של שישה מיליון שקל לצורך הספקת מזון לנזקקים לקראת הפסח. כנראה שהוא חושב את עצמו כעומד בראש ממשלת השטייטל זאת שמצפה שהפריץ ימות, או הכלב ימות או שיבוא המשיח. אם לא זה כנראה שהוא חיי יותר מידי זמן בעולמם של אידלסון, מילצ`ן, לאודר ודומיהם ולא בקרב פוליטיקאים שבאמת חושבים שתפקידם לדאוג לאלו שנזקקים לשירותי המדינה לא רק בערב פסח אלא כל השנה.
באותה נשימה אנו קוראים בעיתון שעל פי תוכניות האוצר יקוצצו 10 מיליארד שקלים בתקציב השנה, לא עלייה בתקציב ולא נעליים קיצוץ כמיטב המסורת. וכל המפלגות החברתית מש”ס, הסוציאל דמוקרטית על שם מפלגת העבודה, החרדים אומני הגמ”ח ועוד, יושבות ושותקות כמי שכפאן השד. אלה אותן מפלגות שהיו בקואליציות שגרמו לשבר הזה וכעת הן שוב שם, ובבחירות הבאות, שיבואו עלינו לטובה במהירה, הן שוב תספרנה לנו סיפורי מעשיות על מעשיהן הגדולים לטובת ציבור המצביעים.
באתר האינטרנט של מעריב פתחו ערוץ שנקרא “קריאה לסדר” שבוחן את המחסור במזון וכולל מאמרים על מפעל ההזנה הכושל ועוד כישלונות לרוב. מי שקורא באתר הזה ובמקומות אחרים לא צריך להתפלא שמדינת בתי התמחוי לא מסוגלת אפילו לדאוג לבסיס של קיום לאזרחים. מי שציפה שעמותות שמשאביהן מבוססות על תרומות ועל תקציב המדינה תצלחנה לעשות מעשה שיהיה בו צדק טעה והטעה. המדינה כבר החליטה מזמן שאין לה עניין באזרחים כי הם די מפריעים למלחמתה הבלתי נגמרת באויב שמעבר להרי החושך. מה הם היו עושים בלי מלחמת התמיד הזאת. במקום המהפכה מתמדת של טרוצקי יש לנו מלחמה מתמדת.
האבסורד הוא שנוצרה מערכת שיכולה לפעול רק כאשר המצב הכלכלי סביר, כי אז יש תרומות ואפשר ליצור הרגשה שהכל תחת שליטה. אף שגם אז הגיעו העמותות ל-40000 משפחות בסך הכל כאשר יש מעל ל-400000 משפחות מתחת לקו העוני. כאשר המצב הכלכלי מחריף אז יש פחות תרומות וכל הקונספט של רווחה פרטית מתמוטט. ואז מצטרף ראש הממשלה ותורם משהו בכדי לשמר את אותה מערכת קלוקלת זאת שאפילו למזון לא יכולה לדאוג.
אזרחים במדינה דמוקרטית, אחת מ-25 המדינות העשירות בעולם, אינם צריכים להיות נתונים לגחמותיו של השוק ולטוב ליבם של עמותות. מה שצריך זה לממש את זכויות היסוד שכוללות הרבה יותר ממזון לפסח, והזכות לחיים בכבוד היא שצריכה להיות המטרה.