מדינת הרווחה - האליטות נגד האזרחים
על הפער הגדול בין התפיסות הכלכליות והחברתיות של האליטות הישראלית לבין ציבור האזרחים אפשר ללמוד מהמחקר הבא שהתפרסם לאחרונה.
“מחקר חדש אשר נערך על ידי ד”ר שלמה מזרחי, מר ניסים כהן וד”ר פני יובל מהמחלקה למנהל ומדיניות ציבורית באוניברסיטת בן גוריון ניסה לאפיין את דעת הקהל הישראלית כלפי מדינת הרווחה והמדיניות הכלכלית-חברתית המצויה והרצויה. המגמה המרכזית שעולה מהמחקר היא שהציבור הישראלי מצדיק במידה רבה מעורבות של המדינה בהספקת שירותים ציבוריים, תומך בהשקעה בתחומים שמזוהים עם מדינת הרווחה ומסכים עם הצורך לתמוך באוכלוסיות חלשות. מרבית הנשאלים מסכימים או מסכימים מאוד כי בישראל יש יותר מדי עניים, כי הפערים החברתיים בה גדולים מאוד, כי המדינה היא שצריכה לדאוג לבעיית העוני וצמצום הפערים, כי יש להעלות את שכר המינימום במשק, כי על המדינה לספק הכנסה בסיסית לכל אדם, כי יש שירותים שאסור למדינת ישראל להפריט בשום אופן, כי לא מוצדק לקצץ בשירותים חברתיים עבור תקציב הביטחון.
מבין תחומי המדיניות השונים, מייחס הציבור הישראלי חשיבות עליונה לחינוך. הציבור בעד השקעה ציבורית בחינוך ומאמין כי שדרוג החינוך יביא את החברה הישראלית להישגים בתחומי מדיניות אחרים כמו ביטחון ובריאות. מרבית הנשאלים תמכו בטענה כי מוצדק לדאוג לקבוצות חלשות בחברה הישראלית, כמו גם לתושבי הפריפריה ולעולים חדשים. לעומת זאת, נמצא שמבין המדדים שנבחנו, מדד המוכנות לשלם עבור מדינת הרווחה הינו הנמוך ביותר. לפי הסברים שסופקו לחוקרים על ידי חלק מהנשאלים בשאלה פתוחה עולה כי תחושת האזרחים היא שיש מספיק כספים וכל שנדרש הוא לשנות סדרי עדיפויות. במקום להזרים כספים לעניין אחד יש להפנותם לעניינים אחרים הקשורים ברווחת האזרחים. ניתן להעריך שתחושת האזרחים היא שהם משלמים מספיק מיסים ואין צורך בתוספת משום סוג.
ממצאי המחקר מלמדים שלמרות המדיניות הכלכלית שמוביל משרד האוצר מזה כשני עשורים, הרי שחלקים גדולים בחברה הישראלית אינם מצדדים בדגם של כלכלה ניאו-ליברלית שמאופיינת בהעדפת ערכי השוק חופשי, תחרות, אינדיבידואליזם כלכלי וחברתי, צמצום מדינת הרווחה, צמצום מעורבות הממשלה במשק ומדיניות קפיטליסטית טהורה. המחקר הנוכחי תורם לשיח הציבורי בנושא מרכזי זה”.


