מיאנמר חודש וחצי אחרי הציקלון

ב-2 במאי הכה ציקלון את מיאנמר עשרות אלפים רבים של בני אדם נהרגו, המספרים נעים בין 78000 ל-133000. מעל מיליון בני אדם, יש הטוענים 1.5 מיליון, זקוקים לעזרה שמגיעה, אם בכלל, ברמה פחותה מהנחוצה. האו”ם טען שהצליח לגייס 88 מיליון דולר אף שציפה לגייס 201 מיליון דולר, סכומים שבעיני נראים ממש מזעריים. רק לדוגמה, כדי לחלץ את בנק ההשקעות המוצלח בר סטרנס הוזרמו סכומים במיליארדים על ידי הבנק המרכזי בארה”ב, כך גם נעשה על ידי הבנק המרכזי באנגליה כדי לחלץ מוסד פיננסי בשם נורת`ן רוק. השוואה זו מראה מה חשוב ממה בעולמנו המפותח.

גם הבנק העולמי גילה נדיבות מדהימה כאשר טען שלא יוכל לעזור למיאנמר כיון שזו לא שילמה את חובה לבנק. כרגיל, הבנק חשוב מסבלם של בני אדם. לא שילמת לא תקבל, ולא משנה שהאזרחים שם נתונים במשטר דיכוי צבאי, חובות צריך לשלם. תארו לכם מה היה קורה אם אותו אסון היה קורה במדינה מפותחת שבה לאנשים יש ביטוחים מביטוחים שונים, בתים, חיים ומה לא. אסון במדינה כזאת היה ממוטט את המערכת ואז אני בטוח הממשלות היו מזרימות לא פחות ממאה מיליון דולר כמו כאן אלא עשרות רבות של מיליארדים כדי להציל החברות המבטחות, שכמו הגופים הפיננסיים קיבלו מעמד של מוסדות על, כמעט, דתיים. כך שגם בני אדם שווים רק על פי גובה פוליסת הביטוח שלהם ולא כיון שהם סתם בני אדם שרוצים וצריכים לחיות בכבוד.

לפני פחות משבועיים דווח שהאוניות של ארה”ב נוטשות את מיאנמר כיון שהשלטון הדיקטטורי לא התיר להן לפרוק את מטענן ולעגון בנמלים. אותה ארה”ב שלא היססה לכבוש מדינה שלמה בשל חשד שווא שיש לה נשק להשמדה המונית, נרתעת פתאום מאיזו מעצמה אזורית שנקראת מיאנמר. הצביעות חוגגת והאנשים סובלים, כיון שעונת המונסון בפתח בטוח שמצבם של הניצולים לא ממש ישתפר בקרוב. אבל מה לנו ולזה, הרי יש דברים חשובים יותר במקומותינו, וההם, רחוק, רחוק לא ממש מעניינים אותנו.