• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

ומי יחוש בכאב?

הוא נשמע מיניסטריאלי, הוא נשמע ממלכתי, אבל הוא סקטוריאלי. הערה חשובה על שר האוצר החדש
יוסי יונה

מי שפקפק ביכולתו של יאיר לפיד ללמוד את הכישורים הדרושים להיות שר האוצר בממשלתו של נתניהו, צריך לאכול את הכובע. האיש לומד מהר, ואפילו מהר מאוד. לא חלף שבוע והוא כבר החל לדקלם במיומנות ראויה לציון קלישאות מוכרות שניסחו בעבורו פקידי האוצר. הוא נשמע מיניסטריאלי, הוא נשמע ממלכתי, אבל הוא סקטוריאלי. לפיד טוב למאיון העליון, אבל, כמו קודמו, רע לרובם של אזרחי ישראל.

הנה כל התורה של לפיד על רגל אחת: “המשק גרוע יותר מכפי ששיערתי, יהיו קיצוצים קשים וכואבים”. ולמה המצב גרוע? ובכן, לטענתו של לפיד, “לקחו הלוואות ענק ועשו מסיבה”. מי לקח? מי נתן? זה נשמע כאילו הוא מדבר על הטייקונים, אלה שפוקדים בזה אחר זה את המספרה המציעה תספורות בחצי מחיר.

אבל לפיד הוא שר האוצר, אז הוא בטח לא מדבר עליהם אלא על המשק, על המדינה, על הממשלה. ואם הוא כן מדבר עליהם – שכן טעות גדולה בידיו. אחת הסיבות המרכזיות להיווצרותו של הגירעון התקציבי שאליו מתייחס לפיד היא ניהול בלתי-אחראי ומופקר בצד ההכנסות. העקשנות ארוכת השנים של נתניהו, בניגוד לדעתם של כלכלנים רבים, שיש לבטל את תוואי הורדת מס ההכנסה, שממנו נהנו בעיקר תאגידי הענק ועשירי הארץ, היא שתרמה תרומה מכרעת לגירעון הגדול שנפער בתקציב המדינה. לכך יש להוסיף עלייה בלתי-מבוקרת בתקציבי הביטחון, המספקת סיבה נוספת לצמיחת הגירעון. אכן, גם מימונם של השירותים החברתיים תובע תקציבי ענק אך היקפם של שירותים אלו לא עלה באופן דרסטי והוא עדיין נמוך במידה רבה מן המקובל במדינות המתוקנות.

הפתרון לסגירת הגירעון התקציבי נעוץ בעיקר בהגדלת הכנסות המדינה ממסים פרוגרסיביים, הכוללים העלאה דרסטית בשיעורי המס הפרוגרסיבי על חברות, תאגידים ושועי הארץ, ביטול פטורים לתאגידי הענק, העלאת מס על ההון, הטלת מס ירושה. מאידך יש להימנע מקיצוץ בתקציבי השירותים החברתיים ומהטלת מסים רגרסיביים כמו מע”מ, חשמל, מים ועוד. כמו כן, יש לשקול את העלאת יעד הגירעון ולהעמידו על בין 3 ל-4 אחוז. כלומר להגדיל מעט את החוב הלאומי וזאת כדי לתת פתרונות מידיים בתחומים של דיור, בריאות, חינוך ועוד.

אבל לפיד, בנט ונתניהו קורצו מאותו חומר; הם התגבשו באותו בית היוצר; הם השתלמו באותה ישיבה רעיונית – הם חזרו והבהירו שהם מתנגדים להעלאת מס החברות והם לא יעלו את שיעורי המס על שועי הארץ. הם מעדיפים “קיצוצים קשים וכואבים”. אבל מי יחוש בכאב? נראה שמי שהולך לשלם את המחיר עבור מדיניות המס המופקרת שהתקיימה פה שנים ארוכות הוא מעמד הביניים, שראה בלפיד את המושיע והגואל שלו, וגם השכבות החלשות, חרדים, משפחות חד-הוריות, ערבים, ועוד. בקיצור, לא רק אלה שמועלם לא היו בראש מעייניו, גם מעמד הביניים שנהה אחריו.

לפיד מבקש להרגיע את החשש של בוחריו. “מי שירגיש בשנה הקרובה שהמצב שלו הורע”, כתב, “צריך לדעת שזה יהיה זמני, ככל שהפעולות שלנו יהיו נחרצות עכשיו, נוכל בשנה הבאה לעשות יותר”. נשמע מוכר? נכון, לא טעיתם. זו מנטרה מוכרת שבה משתמשים חסידיה של הכלכלה הניאו-ליברלית. הם אומרים שאמנם שתוצאותיה החיוביות של המדיניות הכלכלית שבה הם דוגלים מסייעת בינתיים למאיון העליון אבל בסופו של דבר יחלחלו אל כלל האוכלוסייה, בסופו של דבר, אם לא בשנה הבאה, אז בעוד שנתיים, ואם לא בעשור הבא אז בעוד עשוריים.

פורסם בנוסח דומה בעמוד הפייסבוק של יוסי יונה

כנראה שיעניין אותך גם: