מי מרוויח מהעוני?

אחד המשפטים שתמיד עצבן אותי, משפט השגור בפי פוליטיקאים, כלכלנים, פילנתרופים וגם פעילים בארגונים לשינוי חברתי, הוא שעל מנת להיאבק בעוני צריך להפסיק לחלק לעניים דגים אלא יש ללמד אותם כיצד לדוג בחכות. בגרסה האנגלית: Give a man a fish and you feed him for a day; teach a man to fish and you feed him for a lifetime. ההנחה המובלעת במשפט המובן מאליו והחכם הזה כביכול, היא שהבעלות על חכה והידע לעשות בה שימוש מספיקים על מנת להעניק לעניים הזדמנות שווה לחיות חיים נאותים ובעלי ערך. בפי חלק מהאנשים, המשפט הזה משמש כלי ניגוח נגד מדינת הרווחה המבוססת לדעתם על עקרון חלוקת דגים, קצבאות ופטורים למיניהם.

אולם ההנחה הזו די מופרכת. כפי שמציינת Ananya Roy, מה הטעם לדעת לדוג עם זכויות הדיג נמצאות בבעלות מיעוט קטן ופריבילגי, והמים שבהם העני צריך לדוג בהם מזוהמים על ידי בעלי בתים עריצים החיים במעלה הנהר. מה הטעם ללמוד לדוג כאשר את צריכה למכור את הדגה שהעלית בחכתך במחירים בלתי הוגנים למונופולים השולטים בשוק הדגים. הבעיה אינה חלוקת חכות ולימוד השימוש בהן אלא שינוי הכללים שעל פיהם מאורגן השוק הכלכלי, שינוי הכלכלה הפוליטית השולטת בשוק הדגים.