מכתב ללשכה

אֵיךְ זֶה קָרָה לִי אִמָּא
אֵיךְ זֶה קָרָה

מָתַי אַתְּ חוֹזֶרֶת?
בִּתְחוּם הָאַחְרָיוּת שֶׁל מִי אֲנִי מְצוּיָה?

הָרָשֻׁיּוֹת הֵן רַבּוֹת
הַלְּבָבוֹת קָשִׁים

אֵין אַף אֶחָד בַּמִּשְׂרָד אִמָּא

לָקְחוּ אֶת חֲפָצַי
קָשְׁרוּ אֶת עֵינַי וְשָׁלְחוּ אוֹתִי אֶל סוֹף הַתּוֹר
הַכֶּלֶב הַחֵרֵשׁ הִתְעַיֵּף וּמֵת

לֹא יָכֹלְתִּי לִקְבֹּר אוֹתוֹ אִמָּא

אֵין לִי חָבֵר אֶחָד בָּעוֹלָם
לְאָן שֶׁאֲנִי הוֹלֶכֶת אֲנָשִׁים כְּמוֹ הַיָּם
נִבְקָעִים לִשְׁנַיִם
הַזְּמַן יָצַק בִּי רַק טִיט וְשִׂנְאָה
עָשָׂה מִמֶּנִּי נֶפֶשׁ-חַבָּלָה

וְאֵין לִי אַהֲבָה
אִמָּא
כֹּל בַּיִת שֶׁאֲנִי נִכְנֶסֶת אֵלָיו הוֹפֵךְ לְבוֹר
הָיִית צוֹחֶקֶת
אֵיךְ עָשִׂיתִי מֵהַלֵּב מָנִיפֶסְט שֶׁל צַעַר וְחוֹר

יֵשׁ לִי לֵב קָטָן אִמָּא

אֵיךְ זֶה קָרָה
אֲנִי בַּת שְׁלוֹשִׁים
וְאֵין לִי בִּטְחוֹנוֹת
אֲנִי עֲדַיִן מְגַמְגֶּמֶת אֶת שְׁמִי
מְחַפְּשִׂים אוֹתִי בָּרְשׁוּמוֹת
הַשֵּׁם שֶׁלִּי לֹא מוֹפִיעַ
אֲנִי מְעַכֶּבֶת אֶת מִי שֶׁאַחֲרַי

אֵין לִי סֵדֶר יוֹם אִמָּא
וַאֲנִי לֹא מְאַוְרֶרֶת אֶת הַבַּיִת
אֶצְלִי הַחַלּוֹנוֹת סְגוּרִים
אֲנִי הַשְּׁכֵנָה מִלְּמַעְלָה

וְאַל תִּשְׁאֲלִי אִמָּא
עֲדַיִן לֹא סִיַּמְתִּי עִם כְּתַב הָאַשְׁמָה
אֶת הָאַשְׁמָה שֶׁלִּי אֲנִי מְסַמֶּנֶת בַּגּוּף
אֶת הָאַשְׁמָה שֶׁלָּךְ אֲנִי מְסַמֶּנֶת בַּגּוּף
שֶׁלִּי

מָה תַּעֲשִׂי אִמָּא
תַּגִּידִי שֶׁאַתְּ הוֹלֶכֶת אִם אֲנִי לֹא מַפְסִיקָה?

הַתַּפּוּחַ לֹא נָפַל רָחוֹק מֵהָעֵץ אִמָּא. אֲנִי מַכִּירָה אֶת הַסְּקְרִיפְּט. הַדֶּלֶת נְעוּלָה.