מנפלאות התבונה של שרת החינוך

אז יולי תמיר ביקרה בסינגפור (מאמר של חמישה עמודים ב-7 ימים ידיעות אחרונות, שיעור בסינגפור, אמירה לם, 10/8/2007) ולמדה מה הבעיות המרכזיות במערכת החינוך של ישראל ויש לה הצעות רבות כיצד לשפרה. למשל, למדה השרה שצריך להסליל תלמידים כבר מגיל 12 לבתי ספר עיוניים ומקצועיים, לא מקצועיים אלא טכנולוגיים כמובן, איזה חידוש, אני חושב שצריך לתת לה פרס נובל על הרעיון המבריק הזה. החינוך המקצועי בישראל היה כישלון חרוץ, זאת אמרו לא רק החברתיים אלא גם מומחים כמו פרופסור הררי שקבע בדו”ח, שנקרא “מחר 98”,  את הצורך בהשכלה מדעית-טכנולוגית ולא מקצועית כפי שנהוג בישראל. אילו הייתה השרה לומדת מה נעשה בחינוך הממלכתי דתי הייתה לומדת שביטולו, הכמעט מוחלט, של החינוך המקצועי שיפרה את הישגי התלמידים ולא פגעה בהם.

בדו”ח שפורסם לפני שנה על ידי הלמ”ס נמצא שהחינוך הטכנולוגי בישראל פורח כ-32.6% מהתלמידים ילידי ישראל לומדים במסגרתו, לעומת 47.7% מהעולים, 53.2% מן הרוסים ו-50.8% מהאתיופים. החינוך הטכנולוגי עצמו מרובד, יש בו מגמות טכנולוגיות באמת ומגמות שהן מה שהיו נגרות וספרות בעבר. פחות מ-23% מן הלומדים בחינוך הטכנולוגי לומדים במגמות בהן ההישגים בבגרות מקבילים לאלו של בתי ספר עיוניים, ביתר המגמות גם אלו עם שמות יפים כמו: “מערכות ניהול ותעשיה” או “הנדסת תיכון ובקרה” שכוללים, למשל, מקצועות כמו תיירות, מנהל, מכונאות וחשמל ההישגים נמוכים עד מביכים, פחות משליש זכאים לבגרות ועוד פחות מזה עומדים בדרישות הסף של האוניברסיטאות.

ממי בחרה השרה הנכבדה ללמוד? ממדינה שהדמוקרטיה בה מוגבלת. את זאת יודעת גם השרה, המתרשמת מהפתיחות והסובלנות הסינגפורית, “דווקא סינגפור הבלתי דמוקרטית מצליחה לעשות את זה יותר טוב מאיתנו”.

השרה, שכנראה מתייעצת עם בכירי אנשי החינוך, מצוטטת כאומרת משפטים שרק הנאו-ליברליים ביותר מעיזים  להעלות על דל שפתותיהם: למשל, “אנחנו חברה יותר שוויונית שמתנגדת להנשרת תלמידים ומתנגדת למיון, אבל צריך להבין את המחיר שאנחנו משלמים על זה. אני חושבת שעד הסיור הזה לא הבנתי אותו ממש. הסיור הזה גרם לי לעצור ולהבין שהמערכת משלמת בשם השוויוניות ובשם הדמוקרטיה הוא באמת גבוה”.

היא מוסיפה להעמיק ואומרת: ” מרוב שרצינו שוויון הרגנו את כולם . מרוב חשש לאפליה ביטלנו את החינוך הטכנולוגי, ובדיעבד זאת הייתה כנראה טעות. כל כך פחדנו שמסלול טכנולוגי יוצר דור של חוטבי עצים שואבי מים, שנתנו לחלשים להוריד למטה את החזקים וכולם הלכו בעצם לאיבוד”.  החלשים כרגיל אשמים בכל, הם הורגים וגוררים את כולם לעברי פי פחת, אם אפשר היה להיפטר מהם היה רק טוב.

את העובדות אין השרה יודעת, וכדאי להזכיר לה שאנחנו חברה מאוד לא שוויונית וכך אנחנו כבר עשרות שנים, מערכת החינוך מראשיתה הייתה מסלילה ומרבדת על בסיס אתני וכלכלי, אבל כנראה שצריך להמשיך בכך, כי ששוויון הוא רע ואי שוויון הוא טוב. השרה עצמה כמובן עברה מסלול מיוחד כיון  שהיא כנראה מאוד מוכשרת: “אני הייתי הולכת לאיבוד במערכת החינוך הסינגפורית , עשיתי את המסלול הכי לא מובנה שיכול להיות לסטודנט”.

שני פרטים קטנים שהוזכרו במאמר ולא העמיקו בהם: 1) תקציב החינוך כפול מתקציב הישראלי. 2) שכר המורים גבוה משכרם של מהנדסים ואנשי תקשורת במגזר הפרטי. כמו גם ש-80% מן התלמידים בסינגפור נעזרים במורים פרטיים. אולי כאן יעלו את שכר המורים במעט אבל בטוח שהתקציב לא יגדל ואין לי ספק שלא יגיע אפילו לגודלו לפני הקיצוצים המבריאים של הגדול מכולם, נתניהו, שדרך אגב, גם לא תוכנית מדהימה לקידום החינוך בישראל.

אני לא מבין כיצד אדם אינטליגנטי מייצר תובנות בסגנון “כרכור סינגפור”. אבל כנראה שמשהו קורה לאנשים ונשים כאלה כאשר הם הופכים לשרים, הם משאירים את החוכמה שלהם מחוץ לשערי המשרד כדי שחס וחלילה לא יקרה משהו נורא  והם יעשו משהו מועיל, כמו לבנות מערכת חינוך באמת שוויונית. והיום כל החכמים הללו יקבלו את הצעת התקציב המקדמת את החברה בישראל.