• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

מסורתיות, שוויון ומצוינות בחינוך בישראל

מאיר עמור

סוציולוג (פרופ’ בגימלאות), אקטיביסט, ממייסדי ארגון הל”ה וסרבן מצפון חברתי

אור קשתי, עיתונאי “הארץ” לענייני חינוך, מדווח על ביקורו של פרופ’ אנדראס שלייכר (“הארץ 12 למאי, 2009). פרופ’ שלייכר הוא חוקר בכיר עם האירגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD – Organization for Economic Co-operation and Development). אחד ממבחניו החינוכיים, זכה ליוקרה אקדמית, מחקרית, ועניינית רבה ביותר. זהו מבחן הנקרא פיז”ה (PISA).

ההגדרה הבאה נלקחה מויקיפדיה – האנציקלופדיה החופשית. “מבחן פיז”ה (אנגלית: Programme for International Student Assessment, ר”ת PISA) הוא מבחן בינלאומי, תלת-שנתי, לתלמידי בתי ספר בגיל 15 הבוחן את רמת השכלתם. המבחן נערך בניהול הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD). מטרת מבחן פיז”ה היא לבחון ולהשוות את רמת השכלתם של תלמידי בתי ספר במדינות שונות בעולם, מתוך שאיפה לשפר את שיטות החינוך ואת תוצאות ההוראה בבתי הספר. מבחן פיז”ה מעריך את יכולות התלמידים לישם את הידע שצברו ואת מיומנויותיהם כדי להתמודד עם אתגרי היום-יום.”

על פי נתוני המבחן הזה ישראל נמצאת במקומות הנמוכים בין המדינות המפותחות. יתרונו היחסי של המבחן זה על פני מבחנים רבים אחרים הוא, שבמבחן זה תלמידים מתבקשים ליישם את הידע שרכשו לשאלות ולתחומים חדשים. נדרשת כאן יצירתיות יותר מאשר שינון. במבחן היצירתיות תלמידי ישראל מקבלים ציון נמוך. המאה ה-21 היא המאה של השינויים, של ההפתעות, של יכולת היישום של אינפורמציה למצבים משתנים. בתחום הזה תלמידי ישראל הצעירים נכשלים.

חלק ממסקנותיו של פרופ’ שלייכר נוגדות באופן בולט אמיתות מקובלות במדיניות החינוך בישראל. פרופ’ שלייכר טוען כי שיויון ומצוינות דווקא הולכים ביחד וחושב שמערכת החינוך הישראלית “זו אחת המערכות הכי לא-שיויוניות, בייחוד בפער שבין בתי ספר.” זאת אומרת, ממצאיו ומדיניותו החינוכית של שלייכר מציבות אותו במסלול התנגשות עם אחת מאבני הפינה במדיניות החינוך בישראל. בישראל “ההסללה” של תלמידים נחשבת לאבן יסוד חינוכית. וזה נכון מזה שנים רבות (בערך כל הזמן ש”מערכת החינוך” קיימת). הטענה היא שאי אפשר ולא רצוי לשים באותה כיתה “תלמידים חלשים ותלמידים חזקים”. הסיבה, וכך מוסבר מזה שנים רבות, היא: תלמידים חלשים יעכבו את התקדמותם האינטלקטואלית של התלמידים החזקים. על כן יש להפרידם.

ישנה הפרדה של בתי הספר. אך, ישנה גם הפרדה של כיתות בתוך אותו בית הספר, באותו מחזור. ההפרדה הזו היא על פי הישגים. מדיניות החינוך בישראל נוקטת, בדרך כלל, בשני האופנים: יש בתי ספר מקצועיים ועיוניים וגם הסללה בכיתות. זוהי השיטה הנקוטה בישראל מאז ומתמיד.

ההסללה ננקטת כבר בכיתות הנמוכות של בתי הספר היסודיים. בבית הספר היסודי בו אני למדתי (1961-1969), בקרית טבעון, תלמידים נשלחו להקבצה ב’ בחשבון ובאנגלית כבר בכיתה ד’. אפילו לפני שהתחילו ללמוד אנגלית. רוב התלמידים בהקבצה ב’ היו מהסביבה החברתית שלי. כמעט כולם היו ילדים להורים ממוצא לא-אירופאי. לעומת הקבצה א’ שבה רוב התלמידים היו ילדים להורים ממוצא אירופאי.

פרופ’ שמשון שושני, שמונה לא מזמן להיות מנכ”ל משרד החינוך, הינו תומך נלהב בעיקרון המצוינות בחינוך. פירושה של תמיכה מנכל”ית שכזו בישראל הוא: העמקת ההסללה בחינוך. ואת זאת אנו יודעים גם מההיסטוריה של פרופ’ שושני. לעומתו טוען פרופ’ שלייכר כי “התוצאות שלנו מראות שמערכות חינוך שמשאירות מאחור את התלמידים החלשים לא היגעו להישגים. זה פשוט לא עובד… מערכות החינוך המצליחות בעולם הן ‘כוללניות'”.

היום, יהיה כנס בסמינר הקיבוצים. בכנס ידונו במדיניות החינוכית הנוקטת ושתנקט בישראל. האם ילמד החומר החדש? האם מערכת החינוך תלמד ליישם את הידע החדש שיש בידינו. האם מסורת המצוינות תנצח או שמא יילמד הצורך ביישום אינפורמציה למדיניות? מי רוצה לנחש מה יקרה במערכת החינוך הישראלית ב-20 השנה הבאות?

המסורת החינוכית בישראל היא שמצוינות חייבת להיות נפרדת משיויון. לא ניתן לעשות את מעשה החינוך למצוינות באופן שיויוני. זוהי המסורת החינוכית בישראל. מסתבר, כי עובדות מחקריות וחברתיות לא מפריעות למסורת החינוך הישראלית של הצבר הכוח. את הכוח, ההישג, והמשאבים צריך לשמר באופן מסורתי ומצוין.

להתראות במבחן היצירתי הבא של החברה הישראלית.

כנראה שיעניין אותך גם: