מרחב החופש הנעלם
מרצה בכיר בפקולטה לניהול שבאוניברסיטת תל אביב ופעיל חברתי סוציאל-דמוקרט. חבר בוועד המנהל של מרכז אדוה לחקר השוויון בישראל ובאספה הכללית של עמותת הל”ה, ממקימי הקשת הדמוקרטית המזרחית.
רבים מתגאים בפיתוחים הטכנולוגיים שאמורים לאפשר חופש מחשבה ודיון, אינטרנט, רשתות חברתיות, אנציקלופדיה מתעדכנת תדיר ושכוללת ערכים רבים, וראו זה פלא – בימים האחרונים פורסמו שני דיווחים על החופש הנעלם גם במרחב הזה. גוגל סירבה למקם פרסומת על שר האוצר בנושא הרווחים הכלואים, וויקיפדיה השעתה ערך על משה סילמן.

הטיעונים לכך ממש מגוחכים, גוגל טענה שמדובר בנושא רגיש: “לגוגל מדיניות ברורה בכל הנוגע להצגת פרסומות ב-Google AdWords. כחלק ממדיניות זו, גוגל אינה מאפשרת הצגת פרסומות היוצאות נגד ארגון, אדם או קבוצת אנשים. במקרים בהם פרסומת מפירה מדיניות זו, אנו נוקטים בצעדים המתאימים”. חברה שאוספת נתונים על כל משתמש, שמחזיקה מאגר מידע שכמעט אין שני לו, נרתעת באופן מפתיע מפרסום דברים שיוצאים נגד ארגון, אדם או קבוצת אנשים. עד שכמעט נפטרנו מהצנזורה הצבאית, יש לנו עכשיו מדיניות פרסום של ענק תקשורת השולט בתעבורה של חומרים באינטרנט החופשי כביכול, ושמחליט במי אפשר ובמי אי אפשר לפגוע.
גם ויקיפדיה שאמורה הייתה להיות במה דמוקרטית סירבה לפרסם ערך על משה סילמן בנימוקים מנימוקים שונים כמו שלא רוצים לפגוע בפרטיותו, שזה לא מעניין, לא משפיע, אולי בעתיד, גם באנציקלופדיה העברית לא היו מפרסמים ערך כזה ועוד ועוד. אז מתברר שיש ארבעה אנשים בישראל שהם העורכים של ויקיפדיה בעברית, והם יכולים לחסום ערכים חדשים. אילו היה להם אתר פרטי שבו הם בוחרים מה לפרסם זה היה מובן, אבל הרציונאל של ויקיפדיה היה אמור להיות פרסום ערכים שהעובדות בהן בדוקות ולאו דווקא הבחירה בערך עצמו. לאחר פרסום העניין, בכל זאת עלה הערך על משה סילמן.
גם בתקשורת הממוסדת המצב לא משהו. שם הצנזורה וההשפעה הפוליטית והכלכלית חזקות מתמיד. בעליו של עיתון ישראלי תובע אמצעי תקשורת וארגונים אחרים, ראו אדלסון-ערוץ 10, אדלסון-המועצה היהודית הדמוקרטית. או ראו, למשל, את התנהגותה של התקשורת הממוסדת בנושא המחאה לאחר האופוריה הראשונית וברגע שההון החליט להדיר רגליו מפרסום באותם אמצעי תקשורת. על רשות השידור שהופכת לשופרו של השלטון, עם חריגים, כבר שמענו, שלא לדבר על ערוצי הטלוויזיה המסחריים, שם המציאות הפכה לריאליטי. ואם נבחן את מבנה הבעלות של אמצעי תקשורת אלה, הרי נמצא כמובן שמות מוכרים מהעולם הכלכלי.


