מתנחל בחיפוש אחר סולידאריות

ישראל הראל מקונן היום ב”הארץ” על אובדנה של החירות של עם היושב חופשי וריבוני בארצו. טריויאלי לומר שעל פי התפיסה הערכית של הראל (הוא תמיד מוזמן לטלוויזיה על תקן המתנחל הערכי) מחירות אמורים ליהנות רק יהודים היושבים חופשיים על אדמה נגזלת. אבל הראל גם כואב את אובדנה של הסולידריות החברתית. 

הוא כותב:

“שום תשומת לב אמיתית לא תינתן, לא תוכל להינתן, לבעיות החברתיות, הבריאותיות, החינוכיות והכלכליות הבוערות. שכן בבעיות כאלה ניתן לטפל רק במצב של רגיעה ונכונות של הסקטורים השונים לפרוס מעט מהעוגה שלהם למען אלה שיש להם פחות. היינו: בשעה שקיימת סולידריות לאומית”.

הראל, כדאי להזכיר היה אחד המסיתים המרכזיים נגד המשפחות החד הוריות ונגד מובטלים, הוא כתב עליהם כעל טפילים המעדיפים לחיות על כספי ציבור במקום ללכת לעבוד. בניגוד כמובן לצאן המתנחלים הקדושים שמסתפקים במועט ואינם נזקקים לכספי ציבור על מנת לממן את מפעל הכיבוש. כשי לחג אולי ירכוש עבורו המו”ל של העיתון את ספרו של שלמה סבירסקי “מחיר היוהרה” המפרט את מחיר הטפילות שלו ושל חבריו, את גודל הפרוסה שחמסו מהעוגה. 

בחיפוש הנואש אחר סולידאריות לאומית גילה הראל לפתע את “הבעיות החברתיות”.

הוא מזכיר לי כמה טיפוסים זוללי עניים מהצד השני של המפה הפוליטית, הנוקטים באותו טריק וזועקים “כסף לשכונות ולא להתנחלויות”.