נידונים למחלות

אחרי שלמדנו שהפרטת בתי סוהר בארה”ב הביאה לעלייה דרמטית במספר הכלואים, מאמר של מגאן קומפורט<StrippedTag/FONT> מה- London School of Economics<StrippedTag/FONT> בלה מונד דיפלומטיק מסביר שהצפיפות הגבוהה בבתי הכלא, היעדר שירותים רפואיים ראויים לעניים (מחוץ לבתי הכלא) ותפוצה גבוהה יחסית של מחלות מידבקות כתוצאה מהזרקת סמים, עבודות מין ואלימות מובילות לכך שאסירים חדשים בריאים לא רק מאבדים את חירותם לזמן קצוב אלא נידונים לסבירות גבוהה של הידבקות במחלה קשה.

1.3 מיליון מבין 9 מיליון האסירים שהשתחררו ב- 2002 היו נגועים בהפטיטיס סי, 137000 באיידס, ו- 12000 בשחפת. מספרים אלה מהווים 29%, 17% ו- 35% בהתאמה ביחס למספר החולים במחלות אלה בארה”ב בכלל. נתונים מדהימים אלה מעלים את ההשערה שהסביבה הידידותית ביותר לוירוסים קטלניים בארה”ב אינה אלא בתי הסוהר (או correctional facilities<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT> – מתקני תיקון באנגלית מכובסת). מצב זה אינו ייחודי לארה”ב אלא מאפיין גם את מערכות הכליאה בצרפת, בספרד וברוסיה. אין לי מושג מהם הנתונים המקבילים בישראל.

שירותי הבריאות בתוך בתי הכלא עדיפים לעתים קרובות על האפשרויות המוגבלות (בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות), אם בכלל, שעומדות בפני עניים “חופשיים”. אולם, העובדה שיחסי מין ושימוש בסמים הם בלתי חוקיים בתוך בתי הכלא, קונדומים ומזרקים אינם זמינים. כתוצאה מכך וירוסים מועברים ביתר קלות. המציאות הופכת לזוועה. מחוץ לכלא אין שירותי בריאות כלל לאנשים שידם אינה משגת רכישת ביטוח בריאות. לאחר כליאה, שירותי הבריאות שהאסיר החדש מקבל משתפרים, אבל אין הם יכולים לעמוד בקצב ההידבקות המסחרר במחלות ויראליות קשות. כאשר הוא משתחרר הוא יישא עמו, בסבירות גבוהה, וירוס קטלני שיביא עליו ייסורים ומוות בטרם עת, ועד אז סכנה לסביבתו. כך, לאחר העבדות, האפרטהייד, הכליאה והעוני מסומנים כעת שחורים רבים בארה”ב גם באמצעות מחלות.

האם המסקנות של האחראים ליצירת מציאות זו יהיו הטבה בתנאי הכליאה, צמצום מספר הכלואים ושיפור דרמטי של שירותי הבריאות לאסירים מאחורי הסורגים ולעניים “החופשיים”? או שמא סימון האסירים המשוחררים באות קין או אולי אף הרחקתם לתמיד מהחברה, שכן כעת הם סכנה מתמדת לחברה בעצם קיומם?

יוסי לוס הוא דוקטורנט לאנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה וחבר “הקשת הדמוקרטית המזרחית”