נתונים חברתיים וכלכליים, ולא רק

בימים האחרונים פורסמו מספר דוחות שבהם נתונים המציגים עד כמה המדיניות הכלכלית בישראל  מתחילה להתרחק עד מאוד ממה שקורה באירופה. למשל, נטל המס באירופה עלה ב-2007 ל- 39.9% מ-39.3% ב-2006. נטל המס במדינות הותיקות החברות באיחוד האירופי הגיע ל-40.5%. גם אם בוחנים את נטל המס במדינות ה-OECD מוצאים שנטל המס הוא 38% מהתוצר. בישראל נטל המס באותה שנה היה 37%. ולכן כמו שמובן צריך להפחית עוד ועוד את נטל המס בישראל, כדי שיהיו פחות משאבים לתוכניות חברתיות נחוצות, כדי שאפשר יהיה להפחית עוד ועוד את ההוצאה הממשלתית שגם היום היא נמוכה מהממוצע האירופי, ונמוכה משמעותית מההוצאה המדינות הרווחה הממש מפותחות.

יותר חשוב אלו ההוצאות החברתיות של הממשלה. בדו”ח של מרכז טאוב נכתב ששיעור ההוצאה הזו מן התוצר ב-2007 הוא 16.7% לעומת 20.3% ב-2001.  באירופה ההוצאה הממוצעת היא מעל ל-27%. הפרש ממש מדהים. עשרה אחוז מהתוצר של ישראל הוא תוספת של לפחות 60 מיליארד שקל בהוצאות החברתיות. בשביל לא להגזים אני לא נותן דוגמאות של מדינות בודדות בהן ההוצאות החברתיות עולות על 30% מהתוצר. חישבו כמה אפשר היה לשפר מצבם של רבים הנאבקים היום בכדי לשרוד. אבל כידוע אין כסף והמצב הביטחוני קשה, אירן, חיזבאללה, חמאס, שטחים ומה לא.

היום מתחיל כנס קיסריה, שמעתם עליו פחות מכרגיל כיון שחלק מהמסקנות של קבוצות המחקר אינן תואמות את מדינות הממשלה, למשל שיש להעלות את ההוצאה הממשלתית ב-2.7% ולא ב-1.7% כפי שמתוכנן. בנוסף בדו”ח בנושא הרשויות המקומיות מתגלה פן נוסף במדיניות שהוא מתן עדיפות לישובים מבוססים בהשוואה לפחות מבוססים. למשל, הוצאות לחינוך בישובים העשירים ביותר בישראל היא יותר מ-8000 שקל לתלמיד, ובישובים העניים ביותר, שלא במקרה רובם הגדול הם ישובים ערבים, אותה הוצאה היא  בסביבות 2500 שקל לתלמיד. חלק גדול מן הפער הוא תוצאה של הכנסות עצמיות ושל השתתפות הרשות המקומית. כי אנחנו יודעים שבעשירים צריך להשקיע ובעניים לא.

גם כאשר מתבוננים בהוצאה הממשלתית למטופל במערכות הרווחה, מוצאים את אותה המגמה, בישובים העשירים ההוצאה למטופל היא  3522 שקלים לעומת 869 בישובים העניים ביותר. אנחנו הרי יודעים שלעניים יש כישורים מיוחדים להסתפק במועט, אז לא כדאי להרגיל אותם לחיים טובים.

אז לא רק שיש בישראל פחות משאבים ציבוריים לנושאים חברתיים, גם את מה יש מחלקים בהתאם למדיניות העדפה המתקנת, רק הפוכה, מעדיפים את מי שיש לו וגם זה לא ממש חדש.