• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

נתיב החירות שלהם ושלנו

יחיעם שורק

כל המבקר בעיר בוסטון אשר במדינת מסצ`וסטס (ארה”ב) אינו יכול לפספס את ה”פרידום טרייל” (“נתיב החירות”) – המסלול המסומן היטב על ידי אריחי רצפה אדומים, כשההולך בנתיבו, מזומן להיחשף לתחנות היסטוריות חשובות, בדרכה של ארה”ב לעצמאות, לחירות מן הכתר הבריטי. מדריכים מקומיים, לבושים באופנת המתיישבים (מתנחלים) האמריקאים של שלהי המאה ה-18, מלווים קבוצות של תיירים ומערים לתוך ורידיהם את צידקת המאבק האמריקאי למען שחרור מהעול הבריטי. הקבוצה מצטופפת סביב המדריכה בפינת הרחובות קורט וקונגרס, שם, ב-5 במאי, שנת 1770, נרשמה היתקלות אלימה בין המקומיים-האזרחים לבין אנשי מיליציה בריטיים, וחמישה אזרחים נהרגו, וביניהם ילד/נער בן 12, מה שקרוי “טבח בוסטון”. המדריכה, בפתטיות נסערת, תיאטרלית, מצביעה על טיפות הדם שניתזו מן האזרחים הירויים, ומדגישה כי ראשון הנופלים היה אותו ילד, שעטף אבן בגוש שלג והשליכו באומץ אל מול החיילים הבריטיים, המזויינים ב”מאסקטירים” (רובים “משוכללים”).~

לא רציתי לקלקל לה את המסיבה, אך במוחי הקודח חלפו-הבליחו שני סרטים: עבר/הווה ועתיד. סרט העבר/הווה מציג את האינתיפאדה הראשונה והשנייה, ובעיקר את ההתמודדות של הפלשתינאים מול חיילי צה”ל ועוצמת “הקוזק הנגזל”: מרובי צלפים ועד נגמ”שים ומטנקים ועד “קוברות” ו”אפ-16″, ובמיוחד את הילדים והנערים המיידים אבנים אל מול הפלדה הקרה ויורקת האש של כוח השיריון הצה”לי. סרט העתיד מציג את המדינה הפלשתינאית, זו שתקום לאחר שנקבור יחד, אנחנו והם, את מתינו הרבים, הצפויים (כמה שזה נורא), לכאורה הכל קבוע מראש ו”מה לעשות?” ו”כאלה”. קבוצת תיירים תזדמן או-אז אל שכם, ג`נין או רמאללה, ומדריכה מקומית, עטויית כאפייה מפוספסת ובדגלון של ירוק-לבן-אדום-שחור, כבר לא תספר על ילד בן 12, אחד ויחיד, אלא על עשרות ומאות של מתקוממים צעירים מגיל זה, שנורו בידי צה”ל. טיפות הדם הבוסטוניות ילבינו מול נחלי הדם של המתקוממים הפלשתינאים. ואני, ועוד רבים וטובים תמהים ומשתוממים: “עד מתי?”. “עד מתי תאכל חרב?”. “עד מתי נחיה אנו על חרבנו. נקיז את דמי שכנינו, והם – את דמינו?”. המדינה הפלשתינאית הרי קום-תקום, ומדוע לא נחסוך מעצמנו את מערבולת הדמים הקטלנית ואת שילהוב היצרים אצלנו ואצלם. נמחל על כבודנו ה”רמוס” ושאר גחמות אינפנטיליות במהדורת הארי פוטר הישראלית, נתעלם במכוון מהתחושה של “מי אשם?”, או “מי התחיל?”. הבה נתחיל לחיות כ”עם חופשי בארצנו”, חופשי מכיבוש ומכבלי הביטחוניזם והלאומנות האלימה, וחופשי לנהל חיים נורמליים בתוך גבולות המדינה.

כנראה שיעניין אותך גם: