• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

סימטריה ואי-סימטריה

יואב מחוזאי

 קיימת אי-סימטריה בין היחס האי-סימטרי של ישראל כלפי הפלסטינים במסגרת ניהול הסכסוך לבין היחס הסימטרי של ישראל כלפי הפלסטינים במסגרת ניהול תהליך השלום. מסובך? מבלבל? אולי, אבל זהו אחד המנגנונים הכי יעילים של הממשל הישראלי, בתמיכת רוב הציבור היהודי, לדחות כל פתרון אפשרי בין הצדדים. מה הכוונה ליחס אי-סימטרי של ישראל כלפי הפלסטינים במסגרת ניהול הסכסוך? באו נדמיין שגוף פלסטיני כלשהוא, הרשות או החמאס, יבוא בתביעה שתופסקנה לאלתר הברחות הנשק מארה”ב לישראל, וכמו כן, בדרישה שיש להרוס מיד את מעבדות הנשק הישראליות, נניח את מפעל רפא”ל. לציבור היהודי בישראל תביעות שכאלו נשמעות מגוחכות, אך אלו הן בדיוק הדרישות הישראליות מהפלסטינים. הממשל הישראלי, בתמיכת רוב הציבור היהודי, לוקח כמובן מאליו את חוסר הסימטריה הזו. מבלי להיכנס לדיון בדבר תוקף הגישה הישראלית, מבחינת ישראל חוסר הסימטריה מוצדק כיוון שמדובר בהבדל בין מדינה אחראית לבין ארגון טרור. ולכן, מכיוון  שלא ניתן לסמוך על הפלסטינים, לא רק שלישראל יש את הזכות לתבוע מהפלסטינים לא להכניס נשק בעוד שהיא ממשיכה להתחמש בנשק הכי מתוחכם, אלא שהיא חייבת בעצמה לוודא זאת ולכן היא מטילה מצור על עזה ושולטת בגדה.

אולם הממשל הישראלי דורש סימטריה כאשר מדובר בתהליך השלום. ראש הממשלה בנימין נתניהו דורש מהפלסטינים לשבת אל שולחן המשא מתן ללא דרישות מוקדמות, תביעה שמניחה כי מדובר בשני פרטנרים שווים. זאת ועוד, בנאומו בוועידת איפא”ק ראש הממשלה אמר כי “השלום דורש הדדיות, והוא אינו דרך חד סטרית. ישראל מוכנה לעשות את הפשרות הנדרשות למען השלום, ואנו מצפים מהפלסטינים גם לעשות כן”. כך נתניהו ממשיך את דוקטרינת “יתנו – יקבלו” המפורסמת שלו.

כמובן קיימת סתירה בין שתי הגישות הללו. בכל הנוגע לניהול הסכסוך לא רק שהפלסטינים אינם נתפסים כריבוניים, אלא שלשיטתה של ישראל לא מגיעה להם כלל ריבונות, אך בכל הנוגע לניהול תהליך השלום הפלסטינים נתפסים כריבוניים. זוהי, אם כן, חוסר הסימטריות ביחס של ישראל כלפי הפלסטינים. נוצר מצב שישראל בו זמנית שוללת ודורשת ריבונות פלסטינית. במילים אחרות, המדיניות הישראלית תובעת מהפלסטינים לקחת אחריות, בו בזמן שהיא מונעת זאת מהם. זהו מנגנון שמוביל לדרך ללא מוצא. השעטנז בין יחס סימטרי מצד אחד ויחס אי-סימטרי מצד שני לא מאפשר לאף גישה למצות את עצמה ועל כן הוא מקבע את המצב הנוכחי. מצד אחד, הממשל הישראלי רוצה בהיפרדות מהפלסטינים, דבר שאמור להוביל לריבונות פלסטינית עצמאית, אולם, מצד שני, ישראל מסרבת, לשיטתה בגלל הסיכון הביטחוני, לאפשר ריבונות מלאה לפלסטינים. מסיבה זו ההתנתקות מעזה לא הביאה לריבונות פלסטינית בעזה. מהצד הפלסטיני, כיוון שאין להם ריבונות, גם בעזה וגם כמובן בגדה, נמשך המאבק, חלקו באמצעיים לא לגיטימיים כמו ירי קאסם (פעולת טרור) וחלקו באמצעים לגיטימיים כמו בהפגנות בבילעין או במשט לעזה. כמובן, כול עוד נמשך המאבק הפלסטיני, ישראל לא מאפשרת ריבונות פלסטינית וחוזר חלילה.

זאת ועוד, המצב הזה לא רק מונע פתרון, הוא גם הרסני לגבי החברה הפלסטינית בגלל העדר ריבונות. הסתירה בין היחס האי-סימטרי של ישראל כלפי הפלסטינים במסגרת ניהול הסכסוך לבין היחס הסימטרי של ישראל כלפי הפלסטינים במסגרת ניהול תהליך השלום משאירה אותם למעשה במצב של פליטות.

ישראל משחקת משחק מסוכן, ונדמה כי יותר ויותר גורמים בינלאומיים מתחילים להבין זאת. אם ישראל רוצה להשאיר את המצב האי-סימטרי בינה לבין הפלסטינים, האחריות כולה עליה, אחרת תועיל ישראל ותאפשר ריבונות פלסטינית. הדרישה הראשונה הסרת המצור על עזה.

תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם: