עוד חגיגה בביצה
הביצה המשפטית, תקשורתית, ממשיכה לרחוש סביב פרשת מזרחי ומסרבת להירגע. גלים עכורים ממשיכים להרעיד את הביצה, למרות שהיא סמיכה וירקרקה יותר מתמיד. הפעם אלה דבריו החריפים של אליקים רובינשטיין, שמייחס לתקשורת הישראלית, לא פחות מ”רשעות, בורות, שטחיות, עבודה לא אתית וסימון מטרות מראש”.
רובינשטיין, השומר בדרך כלל על איפוק, חוש הומור יהודי, וניסוחים מעורפלים, התגלה פתאום כנסח בוטה וחריף של כתב אישום. מישהו שם הצליח מאוד להרגיז אותו.
למישהו הזה קוראים אמיר אורן, והוא, אני מתוודה לראשונה, ממש לא כוס התה שלי. הניסוחים שלו מסורבלים, חידתיים ומתחכמים. סדר היום שלו נראה לי תמיד בעייתי. בכתיבה שלו על פרשת מזרחי הוא חצה קווים אדומים והתנסח באופן בוטה, קיצוני ולמעשה גם מגוחך, נגד היועץ רובינשטיין. כאשר משווים את היועץ המשפטי שלנו
אפשר להבין את רובינשטיין. בפרשת מזרחי חטאה העיתונות לתפקידה והפכה עצמה למעורבת ובעלת עמדה. עיתון מעריב מיהר לחגוג ולהתייצב לצדו של היועץ. לא כל כך בגלל אהבת מרדכי (ואליקים) כמו משנאת מזרחי. ידיעות מיהר ליישר קו בעמדה הנגדית, גם כאן בגלל סיבות שונות כמו הקשרים בין התחקירן הראשי של העיתון לבין מזרחי, ועמדתו של מעריב, שאין ביניהן לבין עיתונות טובה ולא כלום.
מי שקיווה למצוא בעיתון “הארץ” סיקור מקצועי יותר של הפרשה המורכבת והסבוכה, נתקל באמיר אורן ובברוך קרא, שמיהרו לסגור חשבון עם היועץ על החלטות מוטעות שהחליט בעבר ולא נתנו לו סיכוי.
אפשר להבין את רובינשטיין אך אסור לסלוח לו על ההתבטאויות הקשות מעל במה ציבורית נגד התקשורת בכלל, והתקשורת המבקרת אותו בפרט. בישראל של היום, התבטאות כזו נגד התקשורת כמוה כהסתה המשחררת רגשות עזים הכלואים אצל רבים בציבור הישראלי. גם כך, קשה לתקשורת לבצע את תפקידה בביקורת השלטון, מול טענות של רבים שבכך היא משרתת את האויב ולכן אינה לגיטימית. הדמוקרטיה הישראלית נשענת על עיתונות חופשית, וזו נמצאת בסכנה ובמתקפה. היועץ המשפטי לממשלה חייב להיות אחד הגורמים המגינים על חופש הביטוי בכלל ועל חופש הביטוי בתקשורת בפרט, גם כאשר מדובר בביקורת חריפה של אנשי ציבור.
דברים אלה של רובינשטיין, מצטרפים להחלטות שלו בעבר, שלא לכבד את החיסיון העיתונאי, ולפעול באופן קיצוני כנגד אנשים התורמים מידע לציבור.
רובינשטיין


