• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

עוד על תקציב החינוך, פנסיה חובה והתארגנות עובדים

איציק ספורטא

כבר זמן רב לא כתבתי ושלא כרכיבה על אופניים קשה לחזור. כשנגיד בנק ישראל מדבר על חינוך הוא מרגיש מחויב לנקוט עמדה בנושא התקציב, כדי לא להיות מגוחך הוא אומר דברים וכמעט היפוכם כדי לצאת בסדר עם כולם, כולל עם עצמו. אז הוא טוען שהתקצוב לתלמיד בישראל הוא גבוה ודומה לממוצע במדינות ה-OECD. דרך אגב, צריך לזכור שבין המדינות החברות ישנן כעת מדינות שאינן מן המדינות העשירות בתבל כמו טורקיה, פולין, מקסיקו והונגריה, לכן הממוצעים עוד יותר מטעים מאשר בעבר.

כך אמר הנגיד: “ההוצאה של הממשלה לתלמיד, ביחס לתמ”ג לנפש, בחינוך הטרום – חובה והתיכוני דומה בישראל לממוצע של מדינות ה-OECD, ובחינוך היסודי והגבוה – אפילו מעל הממוצע של מדינות  ה-“OECD. נו אז המצב התקציבי ממש טוב הבעיה רק ביעילות השימוש בו. כאחת הסיבות להישגים הנמוכים אומר אותו אדם כך: “בין 1995 ל-2005 היה הגידול בהוצאה לתלמיד – בחינוך היסודי , התיכוני והעל – תיכוני – נמוך משמעותית לעומת הממוצע במדינות ה–OECD כלומר , המגמה אצלנו שלילית”. אז התקציב נמוך או גבוה, או שלמרות שהוא גבוה הוא נמוך.

יש הסכם בנושא פנסיה חובה שיכנס לתוקפו בראשון בינואר 2008 בעקבות צוו הרחבה של שר התמ”ת. הפנסיה שיקבלו בעקבות ההסכם הזה עובדים מעל לגיל 30 נמוכה, עד נמוכה מאוד. טרם קראתי את ההסכם אלא רק פרסומים עליו. כבר כתבתי על התרומה הנמוכה של מעסיקם ועובדים בשנים הראשונות וגם בשיאה של התוכנית, שיגיע ל-15% לעומת יותר מ-17.5% בתוכניות פנסיה רגילות. ישנן כמה שאלות שאילן לי עליהן תשובה. מה יקרה לעובדים שעבודתם אינה רצופה? מה יקרה לעובדים שלא יגיעו לצבירה של פנסיה שתהיה מספקת כדי לספק להם משאבים לחיים בכבוד, האם אין המדינה צריכה להיות אחראית לגביהם? מה הם מנגנוני האכיפה של התוכנית? זה חשוב כיון שגם היום ידוע שמעסיקים רבים אינם מקיימים את תנאי חוקי העבודה האמורים לשמש כמינימום, שלא לדבר על קיום הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה במקומות בהם העובדים אינם מאורגנים.  כך שהבעיות רבות מדי כדי שאפשר יהיה לברך על המוגמר.

ושוב אני חוזר לנושא ההתארגנות כגורם חשוב, שני מאמרים בנושא פורסמו לאחרונה. ביום שישי כתב רפופורט את הדברים הבאים: “קופי בין, בית חולים קפלן, קסטרו, ויטה, קופי טו גו, הפקולטה לחקלאות ברחובות, ישראייר, דואר ישראל – זוהי רשימה חלקית של מקומות עבודה, שעובדים בהם התארגנו השנה, הקימו ועד, הגישו תביעות. לפעמים בעזרת ההסתדרות, לפעמים בלעדיה. המספרים קטנים, כמה עשרות עובדים בכל מקום, אבל נדמה שאפשר לדבר על תופעה. אחרי הרבה שנים, שבהן “ועד עובדים” היה צירוף מלים זר במקרה הטוב וקללה במקרה הרע, מסתמן שינוי”. לפני כעשרה ימים אסף אדיב מעמותת “מען”, סיכם את מאמרו על שביתת המורים בדברים הבאים: “הממסד הפוליטי ביטחוני של ישראל משלב ידיים עם 18 משפחות המיליארדרים ובונה את מדינת העשירים על חורבותיה של מה שהיה בעבר הסולידאריות של העם היהודי. אם העובדים, שמשלמים את המחיר של תהליך מסוכן זה, רוצים להגן על עצמם, הם חייבים להסיק מסקנות מרחיקות לכת גם בצד הפוליטי ולאמץ פרוגרמה אוניברסלית, שכוללת שינוי ביחסים בין יהודים וערבים וביחס לעם הפלסטיני. אין מהפכה חברתית אמיתית בלי תפיסת עולם חדשה וראיה אוניברסלית שמציעה לכל בני האדם, ללא הבדל לאום, דת, או השקפה, סיכוי”.

כנראה שיעניין אותך גם: