על בנות ובנים קשרים ומס עיזבון

נראה שעשירי ארצנו, כן אני יודע הם הפסידו הרבה בשנה האחרונה, אינם מסתפקים בבעלותם החלקית על  חברות ציבוריות וברווחים שהם מפיקים מהם, אלא שהם גם דואגים לשלם לעצמם שכר רב, כמו גם למנהלים שמועסקים על ידם, וגם לבנותיהם ובניהם המוכשרים להפליא.

קראנו השבוע שזיסר מבקש למנות את ביתו לתפקיד בכיר ששכרו בצידו, 20000 שקל ברוטו לחודש פלוס הטבות לרוב. כך גם עשה דנקנר בעבר הקרוב, תשובה ולבייב לא רחוקים מאחור. כאשר חושבים על זה אפשר לומר מה הבעיה הם בעלי העסק ויכולים למנות את מי שהם רוצים. אלא שאין זה כך כי מדובר בחברות ציבוריות. למשל הציבור מחזיק ב-50.02% ממניות החברה כך שעלות ההעסקה אינה רק של זיסר אלא גם של אותו רוב של בעלי המניות, כך גם בחברות אחרות.

הנושא של מינוי קרובי משפחה הוא נושא שנמצא כביכול מחוץ לתחום הויכוח, גם חוק שוויון הזדמנויות בתעסוקה מכיר בקשר המשפחתי כקשר חזק מהצורך בשוויון: “אי תחולה [תיקון התשס”א (מס` 2)]  21. (א) לענין סעיף 2 אין רואים כהפליה העדפה של עובד שהוא בן משפחתו של המעביד, ובתאגיד – בן משפחתו של בעל השליטה בו; לענין זה –  (1) “בן משפחה” – בן זוג, הורה, ילד, נכד, אח, אחות או בני זוגם של אלה;  (2) “בעל שליטה בתאגיד” – מי שבידו או ביחד עם בני משפחתו שליטה ישירה או עקיפה בעסקיו וניהולו של התאגיד”.

בעבר נהוג היה לומר: מי צריך פרוטקציה כאשר יש קשרים. וקשרים בכלל הם רעה חולה שיש לה השפעה ישירה על שוויון. שוויון בעבודה הוא תוצר לא רק של שכר שונה המשולם לאנשים המבצעים את אותה עבודה, אלא גם של שכירת עובדים לא רק על פי כישוריהם אלא על פי הקשרים שלהם. לא פעם ניסיתי לערוך מחקר בנושא בישראל אבל לרוע המזל לא מצאתי נתונים מתאימים בכדי לבדוק זאת. אולי לא מצאתי נתונים כיון שאף אחד לא ממש רוצה לדעת מה קורה, לא רק אצל בעלי השליטה אלא בכלל, כיון שיש לזה השלכות על הריבוד במדינת ישראל שמתגאה במריטוקרטיה שלה. במחקר שכן ביצעתי יחד עם פיטרסון וסיידל מצאנו שהבעיה המרכזית הניצבת בפני שחורים שרוצים להיות מועסקים בחברת היי-טק אינה הכישורים אלא הקשרים, פשוט יש להם פחות חברים ומכרים שכבר עובדים שם. אילו היה להם את אותם קשרים אזי הם היו נשכרים לעבודה באותו שיעור כמו לבנים והיו זוכים לאותו שכר.

תגידו מה זה קשור עדיין יש זכויות קניין ואי אפשר לפגוע בהם בשם עקרון השוויון. בכל זאת צריך לזכור שבנים של, וגם בנות, הרי ייהנו מהונם של הוריהם ולא בשל משהו שתלוי בהם, הם כבר זכו בהגרלה אחת להיוולד להורים שכאלה. לכן אני לא מבין למה הם גם זכאים למשרות ושכר שעל פי כל קנה מידה הם מעל ומעבר למה שאנשים אחרים מוכשרים כמוהם, או מהם, יכולים אפילו לחלום להשיג.

כל זה מביא אותי למחשבה שהגיע העת לחזור למשהו שבישראל נחשב לכפירה בעיקר והוא מס עיזבון שיכלול כמובן גם הגבלה על מתנות. מס כזה ינטרל במשהו את האפשרות של בעלי שליטה בחברות לחלק את כספם, שהוא גם כספי המשקיעים האחרים, לקרובים להם ויחזיר את ההון לציבור. המשאבים הללו יועברו לנושאים שיאפשרו, גם למי שלא זכה בהגרלה, הזדמנות לפתח את יכולותיו וכישוריו כמו גם את היכולת למצוא תעסוקה מתאימה. לא פעם אמרתי שאני בעד תחרות אלא שהיא צריכה להיות הוגנת ותחרות הוגנת יכולה להיות רק אם לכולם יש משאבים התחלתיים שמאפשרים להם להתחרות באופן הוגן.