• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

על הון ושלטון ופוסט מודרניזם, על שוד הבכירים והכלכלה של הרעב

יוסי דהאן

בראיון מלא הסתירות והמעניין של גידי וייץ עם עו”ד יעקב ויינרוט, יש כמה קטעים קומיים כמו קטע הפתיחה בו מסופר על המלצתו של ויינרוט לנתניהו לקרוא את “הקפיטל” של מארקס, כמו גם הכרזתו של ויינרוט כי נתניהו, אידיאולוג ירוד ופשטני של הקפיטליזם בנוסחו הוולגרי ביותר , אינו אלא “גאון”. (ויינרוט גם מזהיר מפני קריאה בספרו של הפילוסוף הליברטריאני הימני רוברט נוזיק. דווקא מומלץ מאד לקריאה, רק שתהיה ביקורתית), אבל הראיון, שבו תאצ`ריזם ופוסט מודרניזם הם שניים מצירי הרשע, מציג ניתוח מעניין של החברה הישראלית הכולל כמה דברי ביקורת חריפים ומאירי עיניים, כך למשל:

” היום, כשבאים ומתייחסים – בעצם לא מתייחסים – למיליון בני אדם שלא היו מסוגלים לעשות את הסדר, אתה שואל את עצמך: הכיצד הדבר הזה לא מקים צעקה גדולה ומרה? איך הדבר הזה לא מהווה נורת אזהרה שצריכה להחריד את כולם? התשובה פשוטה. כי מה שהעולם הפוסט-מודרניסטי, והתאצ`ריזם שנוהג בישראל, אומר לאנשים הללו הוא אחד מהשניים: אתם אשמים במצבכם, אתם למעשה פרזיטים שלא רוצים לעזור לעצמכם, או שזו נכות שנגזרה עליכם. זה הרי היחס האמיתי, זה מבטא את האפתיה הגדולה. כי האנשים האלה עומדים לרועץ למי שבאמת רוצה להיות מופעל על ידי הדיוניסוס הזה. תראה כיצד הפך התאצ`ריזם להיות בן בית לגיטימי אצל ימין ושמאל כאחד. תאצ`ריזם אינו תפיסת שוק חופשי כמכשיר המשועבד לקידום ערכים חברתיים ראשוניים שהוא משני להם. תאצ`ריזם הוא שעבוד של כל הערכים האחרים לשוק החופשי”.

ואיך התאצ`ריזם מכרסם בנו, איפה הוא בא לידי ביטוי?

“ישראל היא מקום שמפריט עצמו לדעת, בכל דבר ועניין. הפרטה היא מלת הקסם. הכל עומד למכירה, לרבות החינוך, בתי סוהר, שירותי רפואה וכל מה שהאנושות בעידן המודרנה הפקידה בידי המדינה והריבון. גם את האוניברסיטאות רוצים להפריט, כי מה לעזאזל צריך ללמוד אשורית עתיקה וספרות?! תיכנס היום לאוניברסיטאות ותראה את העליבות שבה שרויים מדעי הרוח. תראה כיצד הוסרה העטרה מהפילוסופיה ומההיסטוריה כענפים מרכזיים בהוויית הדעת. איך תרבות הניהול ומה שנגזר ממנה מתחילה להתפשט כמו תא ממאיר המחסל לאט לאט את כל התאים האחרים ותיווכח לדעת עד כמה נקלה הפונקציונליזם הפושט בחיינו. שהרי, מלבד ניהול יעיל, מה יש לעשות בחברה שהתפרקה מכל דבר אחר?

” הטענה שלי היא שאין יחסי הון-שלטון, כי יחסי הון-שלטון, כפי שהם מוגדרים על ידי משפטנים, זו הגדרה גסה ופשטנית. היא מניחה שני מרחבים שונים זה מזה, שנעים זה לקראת זה ונפגשים במקומות שהחיבור ביניהם הוא חיבור שלילי, לפי אינטרפרטציה אחת, ואם תשאל את עו”ד רם כספי הוא יגיד לך שזה חיבור חיובי. הגישה הזאת היא גישה פשטנית ולא נכונה. אין יותר שלטון. ההון הוא השלטון. ההון שולט בכל מרחבי ההוויה, הוא זורם בתוך כל הנימים הנסתרים של החברה”.

” למה השבר שאתה מתאר לא הוביל להתקוממות עד כה?

“הפוסט-מודרניזם הוא רוצח שקט. הוא מאכל כל דבר אחר בלי ייסורים. הוא מעניק לך סיפוקים מידיים, עולם דיוניסי הדוניסטי. הוא מבטיח לך עלייה מתמדת ברמת החיים, הוא מציב לך את אשליית ההזדמנות השווה שלפיה כל אחד יכול להשתתף בחגיגת הממון. מה מבקש ממך האל הדיוניסי? הוא לא מבקש ממך כלום מלבד נשמתך, נפשך. הוא הקול המצייץ של השטן”.

ראיון נוסף מעניין שנערך ב”דה מארקר” עם פרופ` אוריאל פרוקצ`יה, ממנסחיו של חוק החברות החדש, על שחיתות שכר הבכירים בתאגידים כלכליים.

“חלפו שנתיים מאז הסערה סביב שכר המנהלים בבנקים. האם ראית התפתחויות חיוביות בתחום זה?

“לא. אני רואה רק הרעה. ב-2007 התחלנו לראות גם הפסדים בתוצאות הכספיות של החברות, ולא רק רווחים. חלק מההפסדים נובעים ממדיניות וטעויות שנעשו קודם. בנק הפועלים הוא דוגמה חזקה להרעה בתוצאות בגלל טעויות שנעשו בעבר בהשקעה במכשירים פיננסיים, אבל כל מערכת הבנקאות הראתה תוצאות פחות טובות. בלאומי אמנם חגגו, אבל הרווח שלהם גם ירד. ועוד לא ראינו את הסוף. תוצאות המשבר העולמי יתבררו רק ב-2008 או ב-2009 ולכן זה מחריף את הביקורת. ברור שהבונוסים וההטבות האדירות שניתנו בזמנו למנהלים לא היו מוצדקים ואין כל סיבה לתת הטבות עכשיו”.

אתה חושב שמנהלי הבנקים צריכים להחזיר בונוסים?

“אילו היתה שיטה אידיאלית היו דורשים מהם להחזיר בונוסים מהעבר. אבל כיום זהו ברז בכיוון אחד והם לא מחזירים כלום. אנחנו משלמים את הרווחים האלה של הבנקים. הריביות והעמלות גבוהות מדי. המשכורת בבנקים יותר מהוגנות, אבל למה מגיע למנהלים בונוס כשיש ירידה חדה ברווחיות? זה מראה שבעצם לא קיים קשר אמיתי בין שכר לביצועים, כפי שטוענים מחקרים”.

אז מה אפשר לעשות?

“אני חוזר ואומר כמו תיבת נגינה שהתקלקלה: לא תהיה תרופה לפגע הרע הזה עד שיוגשו תביעות. השכר אמנם מאושר באופן מאוד מוקפד בגופים המוסמכים לאישור עסקות בחברה, אך זהו תנאי אחד בלבד. לפי החוק, התנאי השני הוא שעסקות יהיו לטובת החברה. אם הן אינן לטובת החברה, מדובר בהפרת אמונים של המאשר ושל המקבל. ראינו בעבר שהיו מהומות. אני מקווה שהשנה נראה יותר תביעות.

“עושקים את הציבור. זה כספו של הציבור ואין כל סיבה להטבות בסדר גודל כזה. אני לא פוריטני ולא הצעתי שישתכרו שכר נמוך, אך יש הבדל בין שכר גבוה לבין השכר האדיר שהם מקבלים. בחלק גדול מהמקרים השכר משתלם לבעלי השליטה עצמם. הם עצמם מקבלים את השכר ואין עליהם שום מגבלה. בשני המקרים התרופה של בעלי המניות היא להגיש תביעה נגזרת (תביעה של בעל מניות בשם החברה על עוול שנגרם לחברה)”.

בעיתון “וושינגטון פוסט” מאמר מקיף מאד ומפורט על “כלכלת הרעב” על הסיבות והמשמעות של עליית מחירי המזון בעולם, למרות שלא חייבים להסכים עם הפתרון המוצע של מתן חירות מוחלטת לכוחות השוק לקבוע את מחירי המזון.

וב”גארדיאן” מאמר של Charlie Beckett, על מודל חדש של עיתונות. על פתיחת הליך ייצור התקשורת בכל שלבי ייצור לקהל הרחב. לדעת בקט הטכנולוגיות החדשות הופכות את האזרחים למקור מרכזי של יצירת מידע עיתונאי – קטעי וידאו שאפשר לצלם באפשרות טלפונים סללוריים, קטעי וידיאו ב YouTube, ובלוגים המשמשים מקור מידע וכלבי שמירה של התקשורת המסורתית. מכך נובע לדעתו שחופש העיתונות אינו צריך להיות מוגבל רק לעיתונאים שזה מקצועם, אלא הוא צריך לחול ולהגן גם על אזרחים המשתתפים ביצירת מידע ושיח ציבורי.

כנראה שיעניין אותך גם: