על חדוות החיים של מישהו אחר
שיר לשבת
אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁהוּא הָיָה הֲלוֹם קְרָב. הָרֹאשׁ אֶצְלוֹ הָיָה מָרִינָדָה שֶׁל הֲזָיוֹת. כָּל כָּךְ פָּחַדְתִּי מִמֶּנּוּ שֶׁכְּבָר עָדִיף הָיָה לְהִוָּלֵד חַיַּת מַחְמָד. מוֹתוֹ הִשְׁאִיר אוֹתִי עִם תּוֹפְעוֹת לְוַאי. אִי שֶׁקֶט. נְשִׁימָה לֹא סְדִירָה. אֶת הַמִּלְחָמָה שֶׁנִּגְמְרָה הֵם הִכְנִיסוּ הַבַּיְתָה. וְאָז הֵם הִתְחִילוּ לָמוּת. הִיא לְפָנָיו. הוּא בְּלִי לֵב אַרְבַּע שָׁנִים אַחֲרֶיהָ. הֵם לֹא הָיוּ צַיָּדִים אֲבָל עָלַי לֹא נִשְׁאַר עוֹר
מתוך “תדמייני שאת כוכבת”, ספרה החדש של שולמית אפפל בהוצאת פטל


