על מסחור האקדמיה ואי שוויון

בימים האחרונים, תמרה טראובמן, מפרסמת ב”הארץ” סדרה כתבות מעניינת על המוסדות להשכלה גבוהה בישראל, אתמול היא כתבה על הקשר בין בעלי הון למוסדות אלו. כל מי שמכיר מעט את הנושא יודע שחלק גדול מהאוניברסיטאות והמכללות, שחלקן נמצא על סף פשיטת רגל, בין היתר בשל הקיצוץ הממשלתי העמוק בתקציבן בגובה של למעלה ממיליארד בחצי שקלים, מוכנות למלא פחות או יותר כל גחמה של בעל הון תמורת תרומה נאה לקופתן. התגמול כולל יצירת תכניות לימוד מיוחדות לבעלי אמצעים,  בהן מונמכות הדרישות האקדמיות תמורת שכר לימוד של ארבעים אלף דולר לשנה והקמת קתדרות על שמם של אילי ממון. תפיסת הצדקה של איל ההון הישראלי אינה נמנית על המסורת היהודית של מתן בסתר. הוא רוצה פקולטה או לפחות בניין על שמו ולפעמים גם נציגים בועד המנהל.

מנהלי המוסדות להשכלה גבוהה טוענים כמובן שהם ממשיכים לשמור על החופש האקדמי ולתורמים אין השפעה על התכנים.

הטענה זו הופכת לחלולה וקומית משהו, כשמתברר שבמכללה הפרטית “המרכז הבינתחומי” בהרצליה ייפתח בעוד כשנה “המרכז לתקשורת מודעת על שם שרי אריסון”. דיקאן בית הספר לתקשורת במרכז הבינתחומי, הד”ר נעם למלשטריך-לטר, אומר כי אריסון נענתה לפנייתו ולא העמידה שום תנאי לפני שתרמה 1.5 מיליון דולר להקמת המרכז על שמה. תמרה טראובמן מעירה, ” אבל כמה חוקרי תקשורת ממוסדות אקדמיים אחרים אמרו שהמושג “תקשורת מודעת” אינו מוכר להם מהספרות המקצועית”.

אני מניח ש”תקשורת מודעת” היא אחד מענפי המדע המבוססים של הניו אייג`, אסכולה מחשבתית ודרך חיים שהבעלים של בנק הפועלים, מעריצה, מטיפה ומגייסת עבורם מאמינים חדשים. בעתיד תינתן תרומה למכון ללימודים מתקדמים לקריאה בקפה, כאשר ראש בית הספר ללימודי העתידנות יטען שהתורם לא הציב שום תנאי לתרומתו והוא לא יתיר התערבות בתכנים האקדמאים של המכון.

בעבר כתבנו באתר על דוגמאות נוספות של השתלטות ההיגיון הכלכלי על ההיגיון החינוכי והסחרה של החינוך, בין היתר, ביטול המחלקה לפילוסופיה והקמתה של המחלקה לשירות לקוחות באדיבות “פלאפון”.  ביטול המחלקה לבלשנות והקמת הפקולטה ל”עיצוב והחדרת המותג” בחסות אורנג`.

הבוקר מפרסמת תמרה טראובמן כתבה על מצבן של הנשים באקדמיה.

“האוניברסיטאות שבות ומצהירות כי חרתו על דגלן שוויון בין המינים. אולם בפועל, למרות שורה של צעדים שננקטו בשנים האחרונות, ברוב האוניברסיטאות שיעור הנשים המתקבלות לשורות הסגל האקדמי הבכיר לא השתנה במידה ניכרת, ובכמה אוניברסיטאות מובילות הוא אף ירד….

אך למרות המאמצים, מנתונים שנמסרו ל”הארץ” עולה כי הנשים נותרו כרבע מהסגל האקדמי בלבד, 23% ב-2000 לעומת כ-26% ב 2006 (ראו תיבה). כעת, טוענות פרופסוריות בכירות שהקיפאון נובע מכך שהמאמצים מוקדו בגורמים שטחיים, קלים לטיפול, מבלי שהתרחש שינוי תודעתי מעמיק בערכים המכתיבים את מנגנוני הקידום והקבלה לאקדמיה…

אנשים הפנימו שיש בעיה מבנית שצריך לתקן באקדמיה”, אומרת אליאור, “אבל כשזה מגיע למבחן המציאות זה לא עובד”.

לדבריה, סיבה מרכזית לכך היא ועדות המינויים המורכבות מחברי סגל עמיתים, שבהן נחרצים גורלות החוקרים ונקבע מי ייקלט ומי יקודם בדרגה. דיוני הוועדות סודיים, מה שלא מאפשר לבחון את החלטותיהן. “תמיד יכולים להגיד `הוא היה טוב ממנה ולכן נקלט`”, מסכמת אליאור”.

“הפרופ` שלמה גרוסמן, יו”ר הוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה (ות”ת), היה רוצה כי מספרן של הנשים יגדל, אולם מתנגד לעשות כך “באופן מלאכותי”. בכירים בות”ת טוענים שהסיבות למצב הן “היסטוריות”, ומשקפות אי-שוויון שאינו קיים כיום. אלא שלא רק שבתואר ראשון נשים הן כבר מזמן רוב, בחלק מהתחומים כבר למעלה מעשרים שנה שהנשים הן כמחצית, מהדוקטורנטים. אולם שיעורן בסגל האקדמי הבכיר יורד מתחת למחצית. אם אכן אי-השוויון נובע רק מאפליה “היסטורית”, ניתן היה לצפות שבמכללות, שהוקמו רק בכ 15 השנים האחרונות, ישרור שוויון. ואולם, בבדיקה של שיעור חברות הסגל שם עולה כי גם במכללות נשים הן מיעוט – 31% מכלל הסגל, ו9%- בלבד מפרופסורים מן המניין.”